בש"פ 1141/00 מדינת ישראל נ. יגאל זיקרי

כתב האישום מיחס למשיב עבירה של רצח. על פי הנטען בכתב האישום התגלע ויכוח בין המשיב לבין עובד בחנות לממכר פיצות בבאר שבע, והויכוח הפך לתגרת ידיים. אנשים שהיו במקום הפרידו בין המשיב לבין העובד. המשיב עזב את המקום, וחזר לחנות לאחר מספר דקות כשהוא מצויד במקל של מטאטא ובסכין בכיסו.

המנוח איים על המשיב כשסכין יפנית שלהבה סגור, ואף נטל מידי המשיב את המקל והכה אותו בו. מיד לאחר מכן הוציא המשיב את הסכין שהיתה בכיסו, ודקר את המנוח במותנו, בגבו ובליבו על-פי הנטען בכתב האישום. הדקירות בליבו של המנוח ובגבו גרמו למותו. פרשת התביעה בתיק העיקרי הסתיימה, ופרשת ההגנה עומדת בפני סיום, אולם בשל שעומדים לחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, מבקשת המדינה להאריך את המעצר ב90- ימים נוספים.

המשיב מתנגד לבקשה. הוא מטיל ספק בשאלה אם ניתן ליחס לו בנסיבות המקרה עבירה של רצח. על פי טענתו, לבד מן הדקירות שהוא עצמו דקר את המנוח, נפגע המנוח מדקירות נוספות שנעשו בידי אדם אחר. לגירסתו, נעשו מעשיו במסגרת של הגנה עצמית. לפיכך, הוא סבור כי אין מקום לקיים את המשך הדיון במשפטו כשהוא נמצא במעצר.

התשתית הראייתית העומדת ביסוד האישום המיוחד למשיב נבחנה לאחרונה בבית משפט זה בהחלטת השופטת ד' ביניש מיום 17.1.2000. בהחלטתה נקבע כי גם אם יש בטענותיו של הסניגור כדי להצביע על קושי ביחס להרשעתו של המשיב ברצח, הרי שאין בקושי זה כדי להשמיט את הקרקע תחת ראיות התביעה, וזאת נוכח עדויות עדי הראיה, ונוכח הודאתו של המשיב עצמו כי דקר את המנוח.

העובדה שהמשיב דקר את המנוח בגבו וטיב הדקירה מלמדים על מסוכנותו של המשיב. חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו בעניינו מלמדות כי המשיב הוא אדם אלים, שתקף בעבר את בני משפחתו ואף בני אדם אחרים. בנסיבות אלה לא חל שינוי גם היום.

בהביאי בחשבון גם את העובדה ששמיעת הראיות בתיק עומדת להסתיים בישיבה הקרובה שנקבעה ליום 15.3.2000, ומשהמשפט מנוהל כסדרו וביעילות, מצאתי לראוי להיעתר לבקשת המדינה.

אני מאריך את מעצרו של המשיב למשך 90 ימים נוספים החל מיום 16.2.2000 או עד לסיום משפטו - הכל לפי המוקדם יותר.