בש"פ 11450/05 סברי אלעודרה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' יפה - כ " ץ ) מיום 16.11.05, בגדרה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט

נ' אבו טהה ) מיום 14.11.05 להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

נגד העורר הוגש ביום 6.10.05 כתב אישום לבית משפט השלום בבאר-שבע. על פי המתואר בכתב האישום, העורר ניסה בשתי הזדמנויות שונות, תוך שימוש בכוח ובאיומים (השימוש בכוח מיוחס לו באחת משתי ההזדמנויות) לסחוט כספים מבעל אולם אירועים הנמצא בסמוך לישוב תל-שבע בו מתגורר העורר. עוד נטען בכתב האישום, כי העורר תקף שוטר שהגיע לביתו על מנת לעכבו בגין החשדות המיוחסים לו, בכך שאחז בידיו וניסה לדחפו. בהזדמנות אחרת, כך לפי כתב האישום, איים העורר על שוטר כי יפגע בו בעת בדיקה שגרתית של כלי רכב בכניסה לישוב תל-שבע. יצוין עוד, כי על פי כתב האישום, המעשים הללו בוצעו על ידי העורר כאשר היה משוחרר ממעצר, על פי החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע, ואמור היה לשהות במעצר בית מלא מלבד השעות בהן הותר לו לצאת לעבודתו. בגין המעשים המתוארים לעיל מיוחסות לעורר עבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים והפרת הוראה חוקית.

בית משפט השלום מצא כי קיימות בעניינו של העורר ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לו ואף קיימת עילת מעצר. עם זאת, הורה בית משפט השלום על עריכת תסקיר מעצר על מנת לבחון את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. חלופת המעצר שהוצעה הייתה בפיקוחו של אדם בשם חסין אלסנע. על פי ההצעה בימים ראשון עד חמישי יתלווה העורר לאלסנע למקומות עבודתו באזור הערבה ואילו בסוף השבוע ישהה העורר בביתו של אלסנע בפזורת תל ערד. בתסקיר המעצר שנערך לעורר המליץ שירות המבחן לשקול את שחרורו של העורר לחלופה האמורה. זאת, על אף שמצא כי קיים סיכון למעורבות פלילית חוזרת של העורר. בית משפט השלום קיבל עמדה זו והורה על שחרורו של העורר לחלופת המעצר הנזכרת, תוך שהוא מחייב אותו, בין היתר, להפקיד בקופת בית המשפט 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית. המשיבה לא השלימה עם החלטת בית משפט השלום והגישה ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערר. בהחלטתו התבסס בית המשפט המחוזי, בין השאר על עברו הפלילי של העורר, שכולל 14 הרשעות בעבירות שונות ובהן עבירות רכוש, אלימות וסמים, על הסיכון הנשקף ממנו על פי תסקיר המעצר ועל חומרתן של עבירות הסחיטה בהן הוא מואשם. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אין בחלופת המעצר שנקבעה כדי להקטין את הסיכון מהעורר, שכן הערב נע במשך השבוע ברחבי הערבה והמשטרה תתקשה בפיקוח על כך שהעורר אמנם נמצא עימו. בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי הגיש העורר בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום על מנת להציג חלופות מעצר אחרות ו"סגורות". בית משפט השלום דחה את הבקשה על הסף וקבע שעל העורר להגיש ערר לבית המשפט העליון. מכאן הערר שבפניי.

דין הערר להידחות. כמפורט לעיל, לעורר עבר פלילי משמעותי והוא אף ריצה במהלך חייו מספר שנות מאסר מאחורי סורג ובריח. יש לציין עוד, כי המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום בוצעו, על פי הנטען, כאשר היה משוחרר לחלופת מעצר וכן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. כאמור, אף הערכתו של שירות המבחן הינה כי נשקף מהעורר סיכון למעורבות פלילית חוזרת. כל אלה הביאוני לכלל מסקנה כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הטמונה בעורר על ידי שחרורו לחלופת מעצר. זאת, אף אם מדובר בחלופה שונה מהחלופה אותה קיבל בית משפט השלום.

אשר על כן, הערר נדחה.