בש"פ 11453/05 בן דואיב נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ואגו ) מיום 6.12.05, אשר קיבל את עררה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום באשדוד (השופט ח' חדש ) מיום 4.12.05, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים, עבירות של סחר בסמים ושל החזקת סם לשימוש עצמי. על פי עובדות האישום הראשון, ביום 18.7.05 מכר העורר חשיש במשקל 2.63 ג' לסוכן משטרתי, תמורת 100 ₪. על פי עובדות האישום השני, ביום 26.9.05 החזיק העורר בבית חשיש במשקל 0.572 ג'.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בבקשתה טענה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ביניהן עדותו של הסוכן המשטרתי, עדות המפעיל, הודעת המשיב עצמו, והסם שנתפס. לטענת המדינה, קמה כנגד העורר עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. כן צוין כי לעורר, שגילו שמונה-עשרה שנים וכשלושה חודשים בלבד, הרשעות קודמות בגין עבירות סמים, אלימות ורכוש ואף תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. התביעה ציינה עוד כי בכתב אישום נוסף שהוגש נגד העורר יוחסה לו עבירה של זריקת כדור טניס המכיל סמים לתוך כלא רמלה. לא זו אף זו, את העבירה נשוא כתב אישום זה ביצע העורר בעת שריצה מאסר בפועל בעבודות שירות, ובעת שמאסר על תנאי היה תלוי ועומד נגדו.

בית משפט השלום באשדוד מצא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, כי נשקפת מן העורר מסוכנות ניכרת. עם זאת, הדגיש כי גם במצב זה עליו לבחון כל חלופת מעצר ולהעדיפה על פני מעצר בפועל, לא כל שכן כאשר מדובר באדם צעיר כעורר. על כן הורה בית המשפט על הכנת תסקיר אשר יבחן את חלופת המעצר שהוצעה, בבית אחותו של העורר. בהחלטתו מיום 6.11.05 התייחס בית משפט השלום לתסקיר המעצר, ממנו עולה כי חלופת המעצר בבית אחותו של העורר אינה מתאימה וכי הורי העורר מגוננים עליו יתר על המידה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי אכן לא מצא שהורי העורר עשויים להוות חלופה נאותה, ועל כן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. על החלטה זו הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, בה הציע חלופה אחרת, בבית דודו ודודתו בבאר-שבע. ביום 4.12.05 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום בבקשה. בית המשפט מצא כי דודתו של העורר עשויה להוות חלופת מעצר נאותה, שבכוחה להציב לעורר גבולות ולנטרל בכך את המסוכנות הנשקפת ממנו. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בבית דודו ודודתו, בפיקוח מלא של דודתו בכל שעות היממה. כן נקבע כי העורר יפקיד 10,000 ₪ במזומן ויחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 ₪, וכי דודתו תחתום על ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪.

על החלטת בית משפט השלום הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 6.12.05 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע את הערר, וקבע כי החלופה בבית הדודה אינה מהווה ערובה לנטרול מסוכנותו של העורר. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה יש לבטל את החלטת בית משפט השלום מיום 4.12.05 בבקשה לעיון חוזר, ולהשיב על כנה את החלטתו מיום 6.11.05 לעצור את העורר עד תום ההליכים, בהיותה החלטה מבוססת היטב ונכונה לגופה.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בערר וכן בדיון שנערך בפניי טען בא-כוחו של העורר כי נוכח גילו הצעיר של העורר, התלכדות משפחתו סביבו עקב האירוע, חומרתו הקלה יחסית של כתב האישום וכן המלצת שירות המבחן על שחרור העורר לחלופת המעצר בבית דודיו, שגה בית המשפט המחוזי בקבלו את עררה של המדינה ובקובעו כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים. מנגד, טען בא-כוח המדינה כי לעורר הרשעות קודמות חמורות בעבירות סמים ורכוש, כי זהו מעצרו השלישי של העורר בעבירות סמים, כי העורר אינו משתף פעולה עם שירות המבחן, וכי בנסיבות אלה ונוכח התנהגותו העבריינית של העורר, הרי שחלופת המעצר בבית דודתו אינה מתאימה.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. העורר מואשם בעבירה של סחר בסמים, המקימה עילת מסוכנות גם כאשר מדובר בכמויות שאינן גדולות. המסוכנות הנשקפת מן המשיב באה לידי ביטוי גם בעברו הפלילי, הכולל, כבר בגילו הצעיר, שורת הרשעות בעבירות סמים ורכוש. את העבירה המיוחסת לעורר בפרשה זו אף ביצע בעודו מרצה עונש של עבודות שירות אשר הוטלו עליו בגין עבירת סמים דומה ותיקים נוספים, ובעת שעונש של מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו. עם זאת, בית המשפט מצווה לבחון אפשרות להמרת המעצר בחלופה, כל עוד יש בזו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. בית המשפט המחוזי קבע כי חלופת המעצר שהוצעה בבית דודתו של העורר אינה מתאימה לצורך זה, וכי אין בה כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן העורר. לכאורה, אכן ספק אם יהיה בידי בני משפחתו של העורר להציב גבולות להתנהגות העבריינית שהעורר חוזר עליה למרות ההזדמנויות הקודמות שניתנו לו ולא עמד בהן, אך בהתחשב בהמלצת שירות המבחן, אשר מצא כי בפיקוח משותף של דודו ודודתו של העורר, וכן של ערב שלישי נוסף, עשוי להוות חלופת מעצר נאותה, ובהתחשב בגילו הצעיר של העורר, החלטתי לאפשר שחרורו של העורר לחלופה כפי שקבע בית משפט השלום. עם זאת, נוכח התנהגותו העבריינית של העורר ועברו הפלילי המכביד, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי חלופת המעצר תחת השגחתה הבלעדית של דודתו של העורר אינה יכולה להוות חלופה מספקת כפי הדרוש לשם הפגת מסוכנותו של העורר.

על כן, יהיה העורר נתון במעצר בית מלא בבית הדוד והדודה כפי שקבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום 4.12.05, אך אליה יצורף צו פיקוח מעצר של שירות המבחן בנוסף ליתר התנאים שנקבעו בהחלטה, לרבות הפקדה במזומנים וערבות צד ג' של הדודה, וכן יהיו אחראים להשגחה על העורר גם הדוד וגם בנם איציק דואיב הגר בביתם.

הערר מתקבל, אפוא, השחרור לחלופה יהיה בתנאים שקבע בית משפט השלום בצירוף פיקוח שירות המבחן, ובצירוף התחייבות חתומה בידי הדוד ובנו הנ"ל כי ישגיחו על העורר ויודיעו למשטרה על כל הפרה של תנאי החלופה מצד העורר.