בש"פ 1149/99 חליל מאסרווה נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בב"ש 90035/99, מפי השופט ע' דוויק, בה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.ביום 7.1.99 הוגש כנגד העורר כתב אישום בתפ"ח 5003/99, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב האישום מיוחסת לעורר עבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-, עבירה אשר עשויה, על פי דברי ב"כ המדינה, להיות מוחלפת לעבירת רצח בשל מותו של המתלונן. על פי הנטען בכתב האישום, הגיע העורר לביתו של המתלונן, אסף את המתלונן ונסע עמו לכיוון השדות שבסמוך לכפר טירה. שם, על פי הנטען, ירה העורר במתלונן בראשו והשליכו מן הרכב. המתלונן הגיע לבית החולים מחוסר הכרה ומונשם (ב4.2.99-, לאחר הגשת כתב האישום נפטר המתלונן).

3.בית המשפט קמא בחן את קיומה של תשתית ראייתית מספקת, תוך כדי מודעות לעובדה כי כל הראיות שהובאו בפניו הן ראיות נסיבתיות. נפרטן לפי סדר כרונולוגי:

(א) הודעותיהם של הבן, של אשת המנוח ושל אחיו של המנוח, שנגבו מהם במשטרה (בתאריכים: 26.12.98, 27.12.98, 29.12.98, 13.1.99). הבן, בהודעתו במשטרה, אמר כי ראה את אביו יוצא מביתו עם שקית שחורה, אשר לפי הנחתו הכילה הרואין שרכש האב, ומצטרף אל העורר ברכבו - סובארו צהוב עם מכסה לבן. אשת המנוח העידה כי המנוח יצא מביתו סמוך לשעה 10:00, ואחיו של המנוח העיד כי ראה אותו עם שקית שחורה בסמוך לשעה 11:00. מעדויות אלו הסיק בית המשפט קמא כי, לכאורה, יצא המנוח מביתו בין השעות 10:00 ל- 11:00 ונסע עם העורר ברכב סובארו צהוב למקום כלשהו.

(ב) הודעתו של בהג'ת, שעבר ברכבו במקום עמידתו של הסובארו בשדות בין השעות 11:30-12:00. בהג'ת מעיד כי זיהה בודאות את העורר ברכב סובארו צהוב עם מכסה לבן. לדבריו, תנאי הראות היו טובים וכי זיהויו את העורר היה ודאי (ההודעה נגבתה במשטרה ב28.12.98-). במסדר זיהוי במשטרה שב העד וזיהה את העורר כאיש שישב ברכב כאמור. כן העיד בהג'ת כי ראה את העורר מתכופף ומכסה דבר מה ברכבו.

(ג) בשעה 11:45 נמצא המנוח מוטל, ירוי, בשדות על-ידי זוג שטייל במקום, כאשר הוא עדיין חי (הודעות בני הזוג ניתנו ב26.12.98- וב4.1.99- במשטרה).

יצוין, כי עדויות אלו מקשרות, לכאורה, את העורר אל זירת הארוע בזמן המשוער להתרחשותו, ואל רכב הסובארו.

(ד) שתי הודעות נוספות קושרות, לכאורה, בין הסובארו לבין העורר. האחת, היא עדותו במשטרה של אחד, יצחק ישראלי (מה31.12.98-), שנתבקש לשמש כבורר בסכסוך בין העורר למנוח, לפיה ראה את העורר בחולון, עם המנוח, נוהג ברכב סובארו צהוב עם מכסה לבן, כשבוע לפני הארוע. העדות השניה (שנגבתה ב29.12.98-) היא של בעל המוסך ממנו ביקש העורר, כחודשיים קודם לארוע, להרכיב את מכסה המנוע הלבן לסובארו צהובה בה הגיע למוסך.

(ה) הודעתו של יצחק ישראלי, מתייחסת גם למניע אפשרי לניסיון הרצח. על פי הודעתו, שניתנה במשטרה (ב31.12.99-), באו אליו העורר והמנוח בכדי שיישב סכסוך שהיה ביניהם ולפיו "התעסק" העורר עם אשתו של המנוח שעה שהאחרון ישב בכלא. העד סיפר כי נוכח קירבת המשפחה בין השניים סרב לשמש ביניהם כבורר.

(ו) ממצאי דו"ח נתיחת הגופה, לפיהם נורה המנוח מטווח קצר מאוד (כ10- ס"מ).

4.לעומת ראיות לכאורה אלה, עומדת גרסתו של העורר (שנגבתה בחקירתו במשטרה בתאריכים 31.12.98, 26.12.98). העורר טוען לאליבי מלא ומכחיש כל שייכות לרכב הסובארו. במסגרת האליבי, העורר טוען כי בעת הארוע שהה בביתו.

תמיכה באליבי נמצא בהודעותיהם של בניו (שנגבו במשטרה בתאריכים 28.12.98, 27.12.98) אשר העידו, כי העורר ישב בביתו בשעות הרלוונטיות.

5.האליבי של העורר, לא זו בלבד שנסתר לכאורה על ידי הודעתו של בהג'ת, אלא גם בדברי בניו של העורר מצויות סתירות. כמו כן, נסתר לכאורה האליבי על ידי תשובתה של אשתו לשוטרים שהגיעו לבית העורר בשעה 14:00 במהלך החיפושים אחריו. האישה אמרה לשוטרים כי העורר עזב את הבית בסביבות השעה 11:00 וטרם שב לביתו.

כפי שעולה מהודעותיהם הנזכרות של יצחק ישראלי ושל בעל המוסך, גם טענת העורר כי אין לו רכב סובארו כמתואר, נסתרת לכאורה על ידן.

6.יצוין, כי על בגדיו וגופו לא נמצאו סימנים המקשרים אותו לירי והרכב אף הוא טרם נמצא. אולם, באותו ביקור שערכו השוטרים בצהרי יום הארוע בביתו של העורר ראו השוטרים את מכונת הכביסה בבית בפעולה.

7.לגבי הסכסוך בין העורר למנוח, טען העורר בחקירתו במשטרה כי הסכסוך ביניהם יושב. יצוין כי טענה זו נסתרת לכאורה על ידי יצחק ישראלי "הבורר".

8.על רקע ראיות לכאורה אלה, ציין בית המשפט קמא, כי העדר מניע מוכח מעורר קושי לכאורה, ויתכן עדיין כי המנוח אמנם נורה מידי אדם אחר. אולם, "לצורכי ההליך הנוכחי הקישור החד משמעי, לכאורה, של המשיב והרכב למקום הארוע, בתוך פרק זמן קצר ביותר מהמצא המנוח במקום, כשהוא ירוי, די בו, לדעתי, לשלב זה של הדיון". לגישתו, נוכח הראיות הנסיבתיות שהוצגו בפני בית המשפט, קיימת אפשרות להרשיע את הנאשם, אפשרות המתחזקת נוכח מה שנראה כדברי שקר של העורר.

9.בערר בפני חזר ב"כ העורר על הטענה, כי הראיות הנסיבתיות לכאורה אינן מקימות תשתית ראייתית מספקת. המכונית שבה, על פי הנטען, אירע הרצח, נעלמה וכן חסרות ראיות ישירות המקשרות את העורר לרצח: סימני אבק שריפה, סיבים מבגדי המנוח ומגופו, טיפות דם וכיו"ב. כן חסר מניע. ב"כ העורר אף תקף את מהימנות עדותו של בהג'ת, שכאמור לעיל, טען כי ראה את העורר ברכבו בסמוך למקום בו נמצא לאחר מכן המנוח פצוע, דהיינו: בין השעות 11:30 ל11:45-.

10.לאחר עיון בחומר הראיות הנסיבתיות המפורטות לעיל, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. הראיות מקשרות לכאורה את העורר לזירת הארוע בפרק זמן הסמוך לארוע. הודעתו של בהג'ת, שהינה עדות מרכזית בפרשת התביעה, מטילה חשד כבד על העורר כי ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. חשד זה מתחזק בשל העובדה כי העורר הכחיש מכל וכל הן את נוכחותו במקום והן את שייכותו לרכב. יודגש, כי אין באמירה זו כדי להכריע בדבר מהימנות הראיה, דבר שייקבע על ידי בית המשפט הדן בעניין גופו.

11.באשר למניע, ב"כ המשיבה הציג לפני מניע אפשרי לניסיון הרצח: המדובר בסכסוך טרי בין העורר למנוח סביב שמועה שהגיע למנוח ולפיה "התעסק" העורר עם אשת המנוח בזמן שהאחרון ישב בבית הסוהר. גרסה זו נתמכת בעדותו של יצחק ישראלי שנתבקש לשמש כבורר ביניהם וסרב לכך.

12.העולה מן האמור, כי המשיבה הרימה את הנטל לתשתית ראייתית לכאורה להרשעת העורר.

הערר נדחה.