בש"פ 115/07 מדינת ישראל נ. יוסף אבו עאמר

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, באשמת ביצוען של מספר עבירות: קשירת קשר לבצע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, הסתייעות ברכב לביצוע פשע ומתן סעד למסתנן. במישור העובדתי נטען, כי בחודש מרץ 2006 קשר המשיב עם אחרים קשר לאפשר את הסתננותו של הנאשם הנוסף בפרשה, ראבח בן מסעד אבו מנדיל, לישראל. נטען, כי זה האחרון חצה את הגבול ממצרים, וביום 5.4.06 אספו אותו המערער ואחר באזור רמת ציפורים. נראה, כי כוחות הביטחון צפו ועקבו אחר המתרחש, ובעקבות כך הוקמו מחסומים, ואל אחד מהם הגיע המשיב כאשר רכב אחר ובו נוהג שוטר נצמד אליו מאחור. בשלב זה החליט המשיב להימלט, והוא עשה זאת תוך שהוא פוגע בשוטר שניגש לעצור אותו, ובניידות משטרה. מכאן ואילך התפתח מרדף אחר המשיב, ובמהלכו הוא סיכן את המשתמשים האחרים בדרך.

כתב האישום הוגש לבית משפט קמא בתאריך 14.4.06, ולאחר כשבועיים הוחלט, בהסכמת הסנגור דאז, לעצור את המשיב עד תום ההליכים. שמיעת הראיות היתה אמורה להתחיל בחודש יוני 2006, אולם הדיון נדחה מאחר וחלק מעדי התביעה לא התייצבו. גם במועד הנדחה, בחודש ספטמבר 2006, לא ניתן היה להתחיל בשמיעתה של פרשת התביעה, מאחר והסנגור הקודם ביקש לשחררו מן הייצוג. מאז הצליח בית המשפט לשמוע שני עדים בלבד, והמשך בירור התיק התעכב הואיל והמשיב הגיש לבית משפט קמא בקשה להתיר לו לעיין בראיות שלטענתו לא העמידה המדינה לרשותו, וכן הגיש לבית משפט זה בקשה לגלות ראיות, ביחס אליהן הוצאה בשלב מאוחר מאד של ההליכים, תעודת חיסיון.

כתוצאה מכל אלה חלפו להם תשעה חודשים מאז הוגש כתב האישום, ועתה עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. לכך מתנגד בא-כוחו המלומד של המשיב, מאחר והוא סבור כי המדינה גרמה במחדליה לשהוי הרב בהליכים. להשלמת התמונה אוסיף, כי העררים שהגיש המשיב כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בסוגית העיון בחומר החקירה, וההחלטה הנוספת לדחות בקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר בו מצוי המשיב, וכן הבקשה לגילוי ראיה, עתידים להתברר פני בית משפט זה במהלך חודש ינואר 2007. הנה כי כן, ועד אשר יאמר בית משפט זה את דברו בהליכים הנוספים שיזם המשיב, מוקדם לקבוע כי כל האשם לשהוי שמיעת משפטו של המשיב רובץ לפתחה של המשיבה.

במצב זה לא ראיתי מקום לשחרר את המשיב. העבירות המיוחסות לו חמורות הן, ובעיקר חמורה בעיני נכונותו לפגוע בשוטרים ולסכן את חייהם שעה שהתברר לו כי מזימתו העבריינית נחשפה. אכן, אפשר שניתן היה לסיים את ההליכים בפני בית משפט קמא זה מכבר, אולם אף שהדבר לא הסתייע, נראה לי כי מקומו של המשיב, גם בשלב זה, מאחורי סורג ובריח.

לפיכך, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, שתחילת מניינים ביום 14.1.07 או עד מתן פסק-הדין בת"פ 8098/06 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.