בש"פ 1150/02 מדינת ישראל נ. יהושע בן מיור

המדינה מבקשת הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים. נגד המשיב תלוי ועומד בבית-המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום מתוקן בו יוחסו לו בעשרה אישומים שונים עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מסירת תצהירים כוזבים, שיבוש הליכי משפט וסחיטה באיומים. ברוב המקרים המתוארים בכתב האישום מדובר במעשה הונאה וזיוף שנעשו במטרה לקבל סחורות ללא תשלום ובמעשי מרמה נוספים, הכל בהיקף כספי ניכר של מאות אלפי שקלים. מאז הוגש כתב-האישום דנו ערכאות שונות שוב ושוב בשאלת מעצרו של המשיב. מלכתחילה שוחרר המשיב בתנאים של חלופה. המשיב מצדו הגיש בקשות שונות לעיון חוזר בתנאי שחרורו, ובקשות אלה נדחו בבית משפט זה. לאחר מכן, נעצר המשיב ושוחרר שוב בערובה, תוך החלפת הערבה ושינוי תנאי השחרור. איני רואה לסקור את השתלשלות המעצרים והשחרורים שליוו את ההליכים נגד המשיב. אציין רק כי ביום 24.7.01, כאשר התברר כי המשיב לא היה בביתה של הערבה ולא שב עד לשעות הערב, ולאחר שהערבה לא ראתה עוד אפשרות לערוב לו, ביקשה המדינה מחדש את מעצרו. ביום 29.7.01 הורה בית-המשפט המחוזי (השופט ע' קמא) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לאחר ששוכנע כי אין המשיב עומד בתנאי החלופה שהושתו עליו. ערר על ההחלטה האמורה נדחה ביום 28.9.01 בבית משפט זה. בהחלטתה ציינה השופטת פרוקצ'יה את הדברים הבאים:

"העורר מואשם בסדרת עבירות רכוש חמורות. מסוכנותו לציבור עולה מעצם טיבן של עבירות אלה. בתי המשפט גילו בעבר אורך רוח מיוחד, בנותנם לעורר הזדמנות לעמוד בנסיון של חלופת מעצר בכפוף לתנאים, אולם תנאים אלה לא כובדו על ידו לאורך כל הקו, והוא חזר והפר את תנאי מעצר הבית בכך שעזב את הבית בלא קבלת אישור לכך. מציאות זו מצאה את ביטוייה בהחלטות בתי משפט לדרגותיהם השונות. לא מפליא הדבר כי האחראים לפיקוח על העורר במקומות שונים אליהם הועבר למעצר בית הודיעו על סירובם להמשיך ולשאת באחריות להתנהגותו, ומצטייר רושם ברור של אדם שאינו מודע לחובתו לשמור על החוק ולקיים את צווי בית המשפט ומפר באורח שיטתי ובוטה את תנאי השחרור שהוטלו עליו".

גם עם ההחלטה האמורה לא השלים המשיב ופנה בבקשה לעיון חוזר בבית-המשפט המחוזי בשל התמשכות משפטו. בקשה זו נדחתה ואף נדחה הערר שהוגש עליה לבית-משפט זה, בהחלטה שניתנה על-ידי השופטת נאור. משתמה תקופת מעצר, אשר הצטברה לתשעה חודשים, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו. בטיעונה לפני, טענה באת-כוח המדינה, עורכת הדין כץ, כי בנסיבות העניין על רקע ההשתלשלות של ההליכים כפי שפורטה, אין לשחרר את המשיב בתנאים של חלופה. חלופה, טוענת היא, מבוססת על אמון ואין עוד מקום לתת אמון במשיב. המשפט המתנהל נגד המשיב הוא אכן מורכב ומסובך, טרם נסתיימו עדויות עדי התביעה, אולם לטענתה יש סיכוי רב כי עתה יקודם המשפט בקצב מניח את הדעת.

שוכנעתי כי כדי לקיים את המשפט, למנוע את שיבושו ולהבטיח את ניהולו התקין, אין מנוס מלהאריך את מעצרו של המשיב. בעברו של המשיב הרשעות פליליות מרובות בעבירות מסוגים שונים, בין היתר באיומים, בזיוף ובשימוש במסמכים מזויפים ועוד. כל הניסיונות שעשו בתי-המשפט בערכאותיהם השונות לאפשר את ניהול ההליכים כאשר המשיב משוחרר בתנאי חלופה נכשלו. לא נעלם מעיני מצבו הבריאותי של המשיב, אך לא מצאתי כי השהות בתנאי מעצר תסכן או תחמיר את מצבו. קבועים עתה שישה תאריכים לשמיעת המשך המשפט. בנסיבות אלה יש סיכוי טוב לקידומו של המשפט ולפחות לסיום ראיות התביעה בתקופת ההארכה המבוקשת. נוכח כל אלה, אני נעתרת לבקשה להאריך את המעצר למשך 90 יום החל מיום 5.3.02 או עד למתן פסק-דין, הכל לפי המוקדם.