בש"פ 1151/06 מדינת ישראל נ. פלוני

א.בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצר (שניה) של המשיב בארבעים וחמישה ימים החל מיום 12.2.06 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1024/05 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. הבקשה מיוסדת בעיקר על כך שהכרעת הדין נקבעה ליום 12.2.05 (כמסתבר, בינתיים נדחתה ל- 19.2.05).

ב.(1) ביום 30.3.05 הוגש כתב אישום כנגד המשיב בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתפ"ח 1024/05, המייחס לו עבירות מין במשפחה בגין מעשים מגונים בבתו (המתלוננת). עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

(2) ביום 9.5.05 הורה בית משפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא אבידע) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. זאת - לאור העובדה כי שירות המבחן בתסקיר נמנע מהמלצה, בייחוד נוכח אי בהירות באשר לעתידם של ילדי המשיב בכלל והמתלוננת בפרט. כן ציין בית המשפט קמא, ששירות המבחן קבע כי "קיימת אצל המשיב רמת סיכון בינונית גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות".

(3) על החלטה זו ערר המשיב לבית משפט זה (השופט עדיאל), אולם לבסוף חזר בו מעררו, נוכח עמדת המבקשת כי לא תתנגד להגשת בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, אל מול חלופת מעצר חדשה שהעלה המשיב.

(4) ביום 2.6.05 ביקש המשיב עיון חוזר בהחלטה לעצרו עד לתום ההליכים. לקראת הדיון בבקשה הוגשו תסקירים משלימים אחדים. ביום 14.7.05 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא אבידע) את הבקשה, תוך שהוא מדגיש כי שחרור המשיב ממעצרו עלול לפגוע בבטחונה ושלומה הנפשי של המתלוננת, לעת הזאת.

(5) על החלטה זו ערר המשיב לבית משפט זה (השופט ג'ובראן), וביום 23.8.05 נדחה עררו.

(6) ביום 11.9.05 ביקש המשיב פעם נוספת עיון חוזר בהחלטה לעצרו. בקשה זו נדחתה אף היא ביום 29.9.05 על ידי בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא אבידע), תוך ציון כי אין בבקשה לעיון חוזר נסיבות חדשות.

(7) בתום תשעת חודשי המאסר הראשונים ביקשה המבקשת מבית משפט זה את הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים החל מיום 30.12.05. בית משפט זה (השופטת ביניש) האריך את מעצר המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים בלבד, זאת נוכח " סיכוי רציני כי הכרעת הדין תינתן במועד קרוב".

ג.(1) לטענת המבקשת מועדה של הכרעת הדין נקבע כנמסר. עוד נטען, כי שחרור המשיב מעלה חשש כבד לבטחונה ולשלומה הנפשי של המתלוננת השרויה במצב נפשי קשה ממילא. בנוסף נטען כי מסוכנותו של המשיב מוכחת הן מתסקירי שירות המבחן והן מעברו, הכולל עבירות אלימות במשפחה (הרשעות משנת 1999 ושנת 2000).

(2) בדיון נמסר – כאמור – כי הכרעת הדין נדחתה ליום 19.2.06. בא כוח המשיב עמד על חזקת החפות, וכן טען כי שולחו לא הורשע מעולם בעבירות מין, ואלה בהן הואשם אינן מן החמורות לפי הנסיבות, וכי באשר למצב המתלוננת, לא הוגשה הערכה עדכנית.

ד.לאחר עיון איני רואה מנוס מהיעתרות לבקשה. יתכן שאילו ניתנה הכרעת הדין כמתוכנן ב-12.2.06, ניתן היה להסתפק בהארכה בת שלושים יום. ואולם, משנדחתה ל-19.2.06, נראה לי כי יש מקום להאריך בארבעים וחמשה יום. לחלוף הזמן אמנם משקל בהחלטות לפי סעיף 62, ואין צורך להכביר מלים על כך; ואולם, משהוחלט, במספר ניכר של הליכים, על המשך מעצרו של המשיב, איני סבור כי ערב הכרעת הדין, בעוד 10 ימים, נעה נקודת האיזון לכיוון של שחרור. פשיטא, להארכה נודעת משמעות מעבר למועד הכרעת הדין אך אם יורשע המשיב, וכמובן איני מביע כל דעה בתיק לגופו; במקרה כזה, יהא צורך בזמן מספיק להליכים הכרוכים בענישה (טיעונים, תסקיר).

ה.כאמור, מעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמשה יום שראשיתם ב-12.2.06, או עד למועד מתן פסק הדין בתיק.