בש"פ 1154/13 מוניר שאהין נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' וילנר ) בעמ"י 18595-02-13 מהיום, במסגרתו התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית המשפט השלום בעכו (השופט ג'

טנוס ) במ"י 17132-02-13 מיום 10.2.2013 לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

המבקש נעצר ביום 28.1.2013 והוא חשוד בביצוע עבירות מין. מעצרו של המבקש הוארך מעת לעת בעוד החקירה נמשכת. ביום 10.2.2013 הורה בית משפט השלום בעכו על שחרורו של המבקש למעצר בית בתנאים מגבילים לנוכח הקצב האיטי שבו מתנהלת החקירה. בית המשפט הבהיר כי בדיון שנערך לפניו שלושה ימים קודם לכן הוצגו ארבע פעולות חקירה לביצוע, כאשר שתיים מתוכן היו פעולות שהמשיבה הודיעה על כוונתה לבצען כבר ביום 5.2.2013. בית המשפט הוסיף כי למעשה לא בוצעו כל פעולות חקירה בתיק לאחר יום 7.2.2012, עת הסתיימה חקירתה של המתלוננת בתיק. על כן הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר ודחה את בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

ערר שהגישה המשיבה על ההחלטה התקבל על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי לנוכח חומרת המעשים המיוחסים למבקש, ושעה שאכן עולה חשד סביר לכך שהמבקש ביצע את המיוחס לו (כפי שציין במפורש גם בית משפט השלום בהחלטתו) – אין להורות על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר. בית המשפט הטעים כי ייתכן שאמנם ניתן היה לקדם את החקירה בימים שחלפו מיום 7.2.2013, אלא שאין לשלול את גרסת המשטרה כי היות שהימים האמורים "נפלו על שבת", היא התקשתה לעשות כן במידה משביעת רצון.

בבקשה דנן טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שהתערב בהחלטתו המוצדקת של בית משפט השלום. זאת, שעה שהמשיבה לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת ביחס לעיכוב בחקירה, וכאשר המבקש עצור מזה שבועיים.

דין הבקשה להידחות. כידוע, על פי סעיף 51(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 , ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום תתאפשר ברשות בלבד. עיון בבקשה שלפני מגלה כי היא אינה מעוררת כל טעם בגינו נדרש לדון בבקשה ב"גלגול שלישי". גם לגופו של עניין סבורני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי סבירה בנסיבות העניין ולא מצאתי כל עילה להתערב בה.

הבקשה נדחית אפוא.