בש"פ 1157/11 עמית אבן צור נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט טובי) מיום 24.11.10 בתיק מ"ת 32376-11-10, לעצור את העורר עד תום ההליכים.

רקע והליכים קודמים

ב.

נגד העורר, יליד 1977, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; והונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 1.10.10 בסמוך לשעה 11:08 הגיע המתלונן, קשיש יליד 1927, לכספומט בעיר חיפה והחל בפעולה על מנת לברר את יתרת חשבונו. העורר הגיע למקום, דחף את המתלונן ומשך מחשבונו סכום של 4,000 ₪. לאחר מכן נטל העורר את כרטיס האשראי של המתלונן ואת הכסף שנמשך מחשבונו ונמלט מן המקום.

ג.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 24.11.10 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט טובי) על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי הנסיבות בהן נעשו מעשי העורר חמורות ביותר. נקבע, כי למידת האלימות שהופעלה כלפי המתלונן משקל נמוך, ועצם הפעלת אלימות כלפי אדם קשיש מעידה על מסוכנות. בית המשפט קבע, כי אין להורות על קבלת תסקיר שירות המבחן במקרה של העורר, שכן במקרה דנן אין ליתן בו כל אמון, ובכך נשמט הבסיס תחת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. נקבע, כי העורר סיגל לעצמו, כשיטה וכדבר שבשגרה, הונאת אזרחים תמימים המשתמשים בכרטיסי אשראי. הודגש, כי לעורר עבר פלילי עשיר הכולל הרשעות בגין מספר אירועים דומים של גניבה והונאה בכרטיסי אשראי, כי ריצה מאסר בפועל של שלוש שנים בגין אותן הרשעות, ואף תלוי ועומד נגדו עונש מאסר למשך שנה; דבר אשר לא הרתיעו מן המיוחס לו. על כך הערר הנוכחי.

הערר

ד.

בערר - שהוגש על ידי העורר עצמו - נטען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא הורה על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. לטענתו, הוא מצוי בתהליך של גמילה מסמים ואמור להשתלב במוסד הגמילה "רטורנו". עוד נטען, כי אין לייחס לעורר ביצוע שוד אלא עבירת גניבה בכרטיס אשראי, אשר חומרתה פחותה ואשר אינה מקימה מסוכנות. הסנגוריה הציבורית הודיעה (בעקבות הפניית תשומת הלב בהחלטה מיום 11.2.11) כי לא תייצג בערר.

הדיון

ה.

בדיון טען העורר, כי כבר ישנו כתב אישום מתוקן שבו יואשם בתקיפה לשם גניבה ולא בשוד, והנסיבות לא היו של שוד. העורר ביקש תסקיר לעניין הליך הגמילה והאפשרות לחלופה, שכן עם שינוי העבירה יורדת רמת המסוכנות.

ו.

באת כוח המדינה (עו"ד שפירא) ציינה כי הערר הוגש באיחור (אוסיף: אכן כך), וכי אכן הושג הסדר טיעון האמור להיות מובא בימים אלה לבית המשפט, כשהשוני בין כתב האישום הקיים למתוקן הוא סעיף העבירה. חומרתו המיוחדת של המעשה נובעת גם מחיפוש אחר קרבנות שהם טרף קל, ולעורר שורה ארוכה של הרשעות קודמות, לרבות מאסר על תנאי חב הפעלה. לשיטת המדינה אין מקום לכבול עתה את שיקול דעת ההרכב הדן בתיק העיקרי; והרי העורר סיים הליך גמילה ב"מלכישוע" וחזר לסורו.

הכרעה

ז.

אם אכן מדובר בהליך העומד להסתיים בימים הקרובים בעקבות הסדר טיעון, אין מקום להידרש לערר, שהוגש באיחור רב ביותר.

ח.

ועם זאת, גם לגופם של דברים עסקינן באדם בן 34 שעמד שלוש עשרה פעמים, מאז היותו בן פחות מארבע עשרה שנה, בפני בתי המשפט, בעבירות סמים, רכוש, הונאה ואלימות וריצה עונשי מאסר לא קצרים. הוא גם אימץ לו בהרחבה את סוג העבירות בהן מדובר, ששפלותן המוסרית רבה עד מאוד, קרי, נטילת כספיהם של אזרחים תמימים, בהם קשישים ובהם קטינים על-ידי ניצול חולשתם או היסח דעתם בסמוך לכספומטים, וזאת במקרים רבים משל היה שותפם לכספם (כתב האישום בו הורשע משנת 2002 כלל שמונה אישומים מעין אלה וצורפו אליו עוד עשרה). ועוד, גם המהלך הטיפולי שניסה לא צלח כדבעי, למרבה הצער. בנסיבות איני רואה מקום לקבלת הערר ולפתיחה בהליכי תסקיר, הן נוכח ההיסטוריה ("אלה תולדות") והן נוכח ההתפתחויות בתיק דנא, כפי שתוארו. איני נעתר איפוא לערר.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11011570_T02.doc

שפ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il