בש"פ 11573/05 יעקב דרוויש נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' זלוצ'ובר ) מיום 28.11.05, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וכן החזקת כלים המשמשים להכנת סם או לצריכתו. על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.11.05 החזיק העורר בכיסיו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כשני גרם, אשר היה ארוז בארבע חבילות. כן מואשם העורר כי החזיק בדירתו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 108.79 ג', וכן משקל אלקטרוני לצורך שקילת הסמים.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. ביום 28.11.05 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה וכן עילת מעצר, וכי המחלוקת הנה אך בשאלה האם בנסיבות העניין יש להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בעניין זה קבע בית המשפט קמא כי "גם לו סברתי שיש מקום להורות על שחרור בערובה בתנאים מגבילים, ואין אני סובר כך , הרי החלופה שהוצעה אינה מתאימה"

[ההדגשה במקור]. בית המשפט הדגיש כי העוסקים בסמים יכולים להמשיך בפעילותם העבריינית גם מתוך הבית שבו יימצאו, באם ישוחררו ממעצר, וכי למשיב הרשעות קודמות, אמנם לא בעבירות סמים, אך בין היתר בגין תקיפת גרושתו, אשר הוצעה כחלופה. נוכח האמור לעיל הורה בית המשפט המחוזי, כאמור, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בערר וכן בדיון שהתקיים בפניי טען בא-כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את חלופת המעצר שהוצעה בבית גרושתו של העורר. בא-כוח העורר ציין עוד כי בינתיים נמצאה לעורר חלופת מעצר נוספת, בבית הוריו במושב גבעתי. לאחר שבחנתי את הצעתו של בא-כוח העורר לחלופה, לא ראיתי כי יש בה מענה לסיכון הנשקף מהעורר כעולה מכמות הסם שנמצא בחזקתו, למעלה מ-100 גרם קוקאין, אשר על-פי נסיבות הימצאותו נועד שלא לצריכה עצמית, ויש בו כדי ללמד על נגישות לסם המסוכן ולאפשרות של סחר בו. על רקע זה ועל רקע עברו הפלילי של העורר אין בחלופה המוצעת כדי להפיג את המסוכנות. העורר הוא אדם מבוגר ואין להטיל את האחריות להשגחה עליו על הוריו.

אם יתמשך משפטו של העורר מעבר לזמן הסביר הדרוש לברור המשפט ותוצע חלופה מתאימה למעצרו, יהיה מקום לשקול מחדש את שינוי הנסיבות לצורך שחרורו של העורר לחלופה.

אשר על כן, הערר נדחה.