בש"פ 116/07 מדינת ישראל נ. אלון שימנסקי

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי יוחסה למשיבה 2 ולבן זוגה – אלון שימנסקי – עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שוד בנסיבות מחמירות, וכליאת שווא. נטען, כי בין המשיבים לבין אדוארד שיינזון (להלן" "המתלונן"), קיימת היכרות מוקדמת. הם נפגשו עמו, בדירתו, בתאריך 13.1.06, שם לגמו השלושה משקאות חריפים עד שהמתלונן איבד את הכרתו. בעקבות כך כבלו המשיבים את המתלונן באמצעות חוטי חשמל בידיו וברגליו, הפשילו את מכנסיו ותחתוניו, והרימו את חולצתו. משהתעורר, דרשו ממנו את מפתח הכספת שבדירתו, ומשהסס ולא ציית להם, הניחה המשיבה על גופו הערום עיתונים והמשיב הצית אותם. בסופו של דבר החליט המתלונן למסור להם את מפתח הכספת, וממנה גנבו המשיבים כסף מזומן, ולאחר זאת יצאו מהדירה תוך שהם מותירים את קורבנם מוטל על הרצפה כבול וחסר אונים. על פי הנטען בכתב האישום, נגרמו למתלונן בגין מעשיהם של המשיבים כוויות קשות בחלקי גופו השונים.

כתב האישום הוגש בחודש אפריל 2006, ובעקבות כך נעצרו המשיבים עד תום ההליכים. עתה, משחלפו תשעה חודשים מאז הגשת כתב-האישום, עותרת המדינה להארכת מעצרם מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996. בא-כוחו של משיב 1 נתן את הסכמתו להארכת המעצר, ולפיכך עוסקת החלטה זו בעניינה של משיבה 2 בלבד.

בא-כוחה המלומד של המשיבה, עורך הדין ע' אלמלם, התנגד להארכת מעצרה של שולחתו, והוסיף וטען כי אף שההליכים בפני בית משפט קמא נמצאים בשלב מתקדם, נראה כי יחלפו עוד מספר חודשים עד אשר יגיעו לסיומם.

לאחר שהאזנתי לטיעוניהם של הצדדים, החלטתי להיעתר לבקשה. המעשים, כמו גם העבירות שיוחסו למשיבה, הם קשים ביותר, וגם אם אניח שחלקה קטן מחלקו של שותפה, עדיין מדובר באירוע המלמד עד כמה חמורה הסכנה הנשקפת מהמשיבה לבריות. במצב זה, ונוכח העובדה כי משפטה של המשיבה קרוב מאד לסיומו, סבורני כי אין מקום לשחרר אותה, ולפיכך אני מחליט להאריך את מעצרה ב-90 ימים, החל מיום 11.1.07, או עד למתן פסק-הדין בת"פ 5082/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.