בש"פ 11620/05 מדינת ישראל נ. פלוני

1.זוהי בקשה חמישית להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, בהתאם להוראת סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

המשיב הואשם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בבני אדם לעיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ואיומים. העובדות הנטענות בכתב האישום הובאו בתמצית בהחלטותיו של בית משפט זה מיום 27.4.2005 (כבוד השופטת חיות) ומיום 25.2.2005 (כבוד השופט עדיאל) ואינני רואה צורך לחזור עליהן. עם הגשת כתב האישום נעצר המשיב עד תום ההליכים, ומאז החליט בית משפט זה להאריך את מעצרו לתקופות שונות, המצטברות יחד ל-240 ימים. בשתיים מן ההחלטות הביע בית המשפט חוסר שביעות רצון מהקצב שבו נדון התיק בפני בית המשפט המחוזי.

2.לטענת המבקשת, בנסיבות המקרה ולאור חומרת האישומים המיוחסים למשיב, מתקיימות כל שלוש עילות המעצר – מסוכנות, שיבוש הליכי משפט וחשש להימלטות מהדין. המבקשת מוסיפה שקצב ניהול המשפט הואט לאחרונה עקב אילוצים מצידה של ההגנה, אשר אינה מסייעת – כך לטענת המבקשת – לקידום המשפט.

המשיב טוען כי כל הראיות שיש כנגדו הנן נסיבתיות; כי לו עצמו כלל לא היה תפקיד במכון וכי הוא שהה בו לפרקי זמן קצרים בלבד; וכי מעדויותיהן של המתלוננות עולה שהוא סייע להן וטיפל בהן. המשיב מציין כי ביחס לנאשמים אחרים בפרשה ננקטה חלופת מעצר ומכאן שבמעצרו יש משום הפלייה; וכי הוא עלול לשהות במעצר, בסופו של יום, כשנתיים, על לא עוול בכפו.

3.בחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות שהניחו בפני והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בית משפט זה נדרש כבר לשאלת מסוכנותו של המשיב ולטענה כי הוא מופלה ביחס לנאשמים אחרים בפרשה, וקבע כי "מעשיו מעידים על מסוכנותו הרבה, שאינה מאפשרת לשחררו... חרף חלוף הזמן ולמרות טענת ההפליה, לחלופת מעצר" (מתוך החלטתו של כבוד השופט עדיאל הנזכרת לעיל). מסקנה זו מתחזקת לאור עדויותיהן של המתלוננות, שניתנו בבית המשפט המחוזי מאז שהוארך מעצרו של המשיב בפעם האחרונה, ואשר עומדות בניגוד לטענות שהשמיע בפני. סבורני כי המעשים המיוחסים למשיב, בהם סחר בבני אדם, הם חמורים ביותר, עד כי לא ניתן לשחררו לחלופה גם לאחר חלוף הזמן.

4.באשר לקצב ניהול המשפט, אכן ספק אם הוא מניח את הדעת. ההאצה בשמיעת המשפט בחודשים האחרונים נבלמה. כפי שעולה מטענות הצדדים, ביום 7.12.2005 הסתיימה חקירתו הראשית של המשיב והחלה חקירתו הנגדית, אולם ישיבת ההוכחות הבאה נקבעה ל-9.1.2006. יצוין כי כדברי המבקשת, גם ההגנה אינה פטורה מאחריות לעיכוב שנגרם. סבורני כי על בית המשפט המחוזי להשתדל להאיץ את קצב שמיעת המשפט ככל יכולתו, בפרט לאור העיכובים הממושכים שאירעו מאז החל. אכן, גם אם יתנהל המשפט בקצב משביע רצון, ספק אם יסתיים בתוך שלושה חודשים. אולם, בנסיבות החמורות של המקרה, ומשלא פגה המסוכנות של המשיב ולא קהה החשש מפני המלטות, החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, בתשעים ימים נוספים החל מיום 26.12.2005 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1141/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם.