בש"פ 1165/08 אליהו ביטון נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב כנגד העורר ואחיו – בנימין, נטען כי בתאריך 26.11.07, בשעת בוקר, ניגשו אליהם שני שוטרים שחשדו במעשיהם. העורר ואחיו הטיחו בשוטרים מלים עולבות וסרבו להזדהות. חרף זאת, לא הרפו השוטרים מדרישתם, ואחד מהם, מג'ד נאסראלדין, הוביל את בנימין למקום מוצנע כדי לערוך עליו חיפוש. בנימין התנגד לעריכת החיפוש, ואף הלם עם אגרופו בפניו של השוטר. לאחר שבנימין השליך את עצמו על רכב חונה וגרם לו נזק, הצליח השוטר לכבול אותו.

במקביל, ביקש השוטר האחר – שחר שרביט, לערוך חיפוש על גופו של העורר, וכאשר דרש ממנו להוציא את תכולת כיסיו, הלם העורר עם אגרופו בפניו של השוטר. בעקבות כך התפתח מאבק במהלכו נשך העורר את השוטר בכתפו, וזה הגיב בשתי מהלומות לראשו של העורר, ואז הוסיף העורר ונשך את השוטר באוזנו ובלסתו.

2.עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, אולם בית המשפט לא ראה מקום להיעתר לה, והורה על שחרור העורר למעצר-בית בדירת אחותו ובפיקוחה. כמו כן, חויב העורר להפקיד ערבויות שונות להבטחת קיומם של תנאי השחרור. בערר שהוגש על ידי המשיבה לבית המשפט המחוזי, התהפכה הקערה על פיה, והוחלט לעצור את העורר, בין היתר, נוכח האמור בתסקיריו של שירות המבחן.

3.מסכת העובדות שהובאה בכתב האישום, ככל שתוכח, קשה וחריגה היא בחומרתה. העורר תקף שוטר שביקש למלא את תפקידו, וגרם לו חבלות של ממש אשר חייבו טיפול רפואי. די בעובדות אלו כדי להצביע על הסכנה הנשקפת מהעורר. מקל וחומר שאותה מסקנה מתחייבת נוכח האמור בתסקירים שהגיש שרות המבחן.

מגיל צעיר צורך העורר סמים, ולחובתו עבר פלילי לא מבוטל, בעיקר בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים. שרות המבחן התרשם כי העורר אינו נוטה לערוך בחינה עצמית, והוא ממוקד ברצונו להשתחרר מהמעצר. לאור זאת, העריך השרות כי מהעורר נשקפת רמת מסוכנות גבוהה, ועל כן הוא נמנע מהמלצה לשחררו. ממסקנה זו לא נסוג שרות המבחן בתסקיר נוסף שהגיש, וממנו עולה כי אחותו של העורר, שהוצעה כחלופת מעצר, אינה ערוכה להתמודד עם ההשלכות של שהיית אחיה בביתה.

נוכח האמור, אינני סבור כי בית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שגויה. אדרבא, חומרתן היתרה של העבירות בשילוב עם הסכנה הגלומה בעורר אם יינתן לו להתהלך חופשי, חייבו את המשך מעצרו, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.