בש"פ 11663/05 עודד גולד נ. פרקליטות מחוז ת''א מיסוי וכלכלה

1.כתב האישום המתוקן שהוגש נגד העורר באוגוסט 2000 ייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, רישומים כוזבים במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הוצאת חשבוניות מס מבלי שהייתה כוונה לעשות עסקות לגביהן וניכוי מס תשומות שלא כדין. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום העורר, ביחד עם שותפו, נאשם אחר, היו בעלי מניות ומנכ"לים בחברות שונות שבבעלותם. לפי הנטען, בתחילת שנת 1994 קשרו העורר ושותפו קשר לקבל במרמה באמצעות חברות שבשליטתם כספים והטבות ממרכז ההשקעות במשרד המסחר והתעשייה – מרכז שהוסמך בחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959, לזַכות בסיוע ממשלתי מתקציב המדינה תכניות השקעה של יזמים. לשם כך, כללו העורר ושותפו בדווחים החודשיים למנהל המכס והמע"מ חשבוניות כוזבות אותן הנפיקו כדי לקבל בגינן החזרי מס תשומות. העורר ושותפו, כך נטען, הציגו בפני מרכז ההשקעות מצגי שווא שסייעו להם לקבל ממרכז ההשקעות כספי מענקים בשווי מיליוני שקלים, וכן ערבויות מדינה להלוואות שנטלו. לקידום מטרתם הקימו העורר ושותפו תאגידים שונים לצרכיהם, תוך שהם מעלימים ממרכז ההשקעות את דבר זכויותיהם באותם תאגידים. עוד פתחו העורר ושותפו, לפי המיוחס להם, חשבונות בנק ששימשו אותם ל"העברות סיבוביות" של כספים בין התאגידים השונים שבבעלותם, וזאת כדי להציג בפני מרכז ההשקעות מצגים כוזבים המזכים אותם בכספו ותמיכתו של המרכז. סך הסכומים שקיבלו העורר ושותפו, ביחד עם התאגידים שבשליטתם ושותף אחר, ששימש בתור איש הקש של העורר ושותפו, מגיע, לפי הנטען, ל- 53,355,943 ש"ח.

2.העורר נחקר על-ידי היחידה הארצית לחקירות הונאה בין השנים 1996 – 1998. במהלך שנת 1998 הגיעו המשיבה והעורר להסכמה, שקיבלה תוקף בבית-משפט השלום בתל-אביב, לפיה עם הפקדת ערבות בנקאית על-סך 250 ש"ח וערבויות צד ג' החתומות על-ידי שלושה ערבים על-סך 300,000 ש"ח כל אחד, יוכל העורר לצאת מן הארץ ללא הגבלה. העורר אכן ניצל את זכותו ולדבריו יצא מן הארץ לרגל עבודתו למעלה ממאה פעמים עד ליום 19.9.2005. במהלך דיון הוכחות בעניינו שנערך ביום 28.6.2005 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופט א' שהם ), עת נחקר אחד מעדי התביעה בחקירה חוזרת, טען בא-כוחה של המשיבה כי מסמכים שהוגשו במהלך החקירה הנגדית שניהלה כנגד העד ההגנה היו מזויפים. לאחר חילופי דברים בין הצדדים אודות זיוף המסמכים, הורה בית המשפט לתביעה לפתוח בחקירה פלילית בעניין זיוף המסמכים והגשתם, ביודעין, לבית המשפט.

3.בעקבות החלטה זו, ביום 18.9.2005 נחקר העורר במשטרה. עקב כך, הוסכם בין העורר לבין המשטרה, באישור המשיבה, כי העורר יפקיד את דרכונו במשטרה למשך שלושה חודשים, יפקיד סכום של 500,000 ש"ח במזומן, ימציא ערבות נוספת של צד ג'. משיעשה, זאת, כך הוסכם, תשקול המשטרה כל בקשה של העורר לצאת מן הארץ בהתאם לצרכי החקירה והליכי המשפט נגדו. הסכמה זו אושרה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ( כבוד השופטת ה' נאור ). עם זאת, משביקש העורר אישור לצאת מן הארץ, סירבו המשטרה והמשיבה להיענות לבקשתו. ביום 27.9.2005 הגיש העורר בקשה בפני בית משפט בתל-אביב-יפו ( כבוד השופט מ' לנדמן ) ליתן לו אישור לצאת מן הארץ בכל זאת, אך זו נדחתה מחמת חוסר סמכות. בד בבד, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של העורר על מנת למנוע ממנו יציאה מן הארץ עד לתום ההליכים נגדו.

העורר ערר על החלטתו של בית משפט השלום וביקש למחוק את בקשת המשיבה לעיון חוזר בתנאי שחרורו בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופטת נ' אהד ). בית המשפט המחוזי דחה את עררו ואת בקשתו של המבקש בקובעו כי

ההסדר שנהג בין הצדדים עד לפתיחת החקירה כנגד גולד בגין חשש לשיבוש הליכי משפט, לפיו גולד יצא ונכנס לארץ, אינו יכול לעמוד עוד. תיקון כתב-האישום בדין שיבוש הליכי משפט בשלב כה מאוחר, אומר דרשני. יש בו כדי להעצים החשש להימלטות בהתקרב הכרעת-דין, בהתקרב גזר-הדין, מתוך ראיית העונש העומד בפתח והצפי לשנות מאסר ארוכות.

על החלטה זו מלין בפניי העורר. לטענתו, ההליכים המשפטיים נגדו מתנהלים כבר קרוב לתשע שנים, והוא הקפיד להופיע לכל דיון ודיון ומעולם לא עלה נגדו חשד של שיבוש הליכי משפט. העורר טוען כי בית המשפט המחוזי יצא, במתן החלטתו, מתוך ההנחה כי אשמו הוכח, בלי שתוצג בפניו ולו ראשית ראייה לכך. לדברי העורר, לא הוכח כי חקירת המשטרה שנוהלה נגדו בטענת זיוף המסמכים מעלה ראשית ראייה לאשמתו, וממצאיה של חקירה זו לא הובאו בפני בית המשפט בהכריעו לגבי תנאי שחרורו של העורר. העורר מוסיף כי אין כל שינוי המצדיק עיון חוזר בתנאי שחרורו, וכי אם לא יבוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ נגדו, תגרם פגיעה קשה לפרנסתו. העורר נסמך בטיעוניו אף על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופט צ' גורפינקל ) עוד משנת 2002 שביטלה את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד שותפו. המשיבה טוענת כי תיקון כתב האישום נגד העורר והעובדה כי פרשת התביעה קרבה לסיומה מעלים חשש כבד כי העורר ימלט מן הארץ, וכי אין ליתן בו יותר אמון.

4.עיינתי בטענות הצדדים ומצאתי כי דין הערר להתקבל. במרוצת השנים בהן נוהל המשפט נגד העורר, הוא התייצב לכל הדיונים שנערכו בערכאות השונות ואף ניהל בעצמו את פרשת הגנתו. לא שוכנעתי כי תיקונו של כתב האישום נגד העורר ונקודת הזמן בה מצוי המשפט מצדיקים את ביטול האמון שניתן בו לאורך השנים ואת עיכוב יציאתו מן הארץ. אין להתעלם אף מן ההשלכות המשמעותיות של צו עיכוב היציאה מן הארץ על יכולתו של העורר להתפרנס כל עוד נמשכים הליכי המשפט נגדו. כמו כן, נראה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי נשוא הערר לא נסמכה על תשתית ראייתית מספקת שתוכיח כי יש ממש בחששות המשיבה פן יימלט העורר מן הארץ. גם מועדי הדיון שנקבעו לעורר בבית המשפט המחוזי ( כבוד השופט א' שהם ), שנפרסים כבר עתה עד לאמצע חודש יולי 2006, אינם מלמדים על סיום קרוב של ההליכים נגדו. אף החלטתו של בית המשפט המחוזי לגבי תנאי שחרורו של שותפו של העורר – ששוהה, לפי דברי העורר, בחו"ל דרך קבע – מטה את הכף לטובת עמדתו של העורר.

משכך, בנסיבות המיוחדות של העניין, וחרף חומרתו של האישום שהצטרף לשורת האישומים הארוכה נגד העורר, לא מצאתי כי ארע שינוי נסיבות המצדיק את עיכוב יציאתו של העורר מן הארץ. עם זאת, חומרת האישום מצדיקה הכבדה בתנאי שחרורו של העורר. נוסף על הערבויות שהופקדו זה מכבר, אני מורה על הפקדת ערבות בנקאית נוספת בסך של 100,000 ש"ח, וכן הפקדה של שתי ערבויות נוספות חתומות על-ידי צד שלישי על סך של 100,000 ש"ח כל אחת. ערבויות נוספות אלה יבואו בנוסף לאלו שנקבעו בשנת 1998, ובמקום אלה שהוספו ביום 18.9.05.

הערר מתקבל, איפוא. צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד העורר מבוטל, בכפוף להפקדתן של הערבויות כאמור.