פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
11668/05
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
העורר:
דוד גוריאלשוילי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.10.05
בב"ש 21584/05 שניתנה על-ידי כבוד השופט נ' הנדל
תאריך הישיבה: י"א בטבת
התשס"ו (11.1.06)
בשם העורר: עו"ד רפי
ליטן
בשם המשיבה: עו"ד בת-עמי
ברוט
החלטה
כתב-האישום מייחס לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן, בנוסף לעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג חשיש לשימוש עצמי. בקשת המדינה להורות על מעצרו עד תום משפטו נדחתה בבית-משפט השלום ובפועל נדחתה בבית-המשפט המחוזי, אלא ששתי הערכאות נחלקו באשר לתנאי השחרור. בית-משפטה שלום לא ראה לנכון להגביל את תנועותיו של העורר ושחרר אותו בערבות עצמית ובערבות צד ג'. בית-המשפט המחוזי סבר, כי האיזון הראוי הוא להורות על החזרת הדיון לבית-משפט השלום לשם בדיקת מנגנון ראוי של מעצר-בית מלא. "מסוכנותו של המשיב" – כך קבע בית-המשפט המחוזי, "דורשת הקפדה בקביעת תנאי השחרור. אף אם זה אינו המקרה להכניס את המשיב מאחורי סורג ובריח בעודו נהנה מחזקת החפות, זה גם לא המקרה להתיר לו להסתובב חופשי".
שתי הערכאות היו ערות לקושי הראייתי בשלב זה. מסתבר, כי המשטרה העסיקה סוכן מטעמה על-מנת להשיג ראיות בדבר עסקאות סחר בסמים מסוכנים. היא הציבה גם שוטר מצויד במצלמת וידאו, על-מנת לתעד מעבר סם מן העורר לאדם אחר. אלא, שהמצלמה שתיעדה את ההתרחשות כולה, לא קלטה את עצם מסירת הסם ואת קבלת התמורה בגינו. עד לשלב זה, אין בידי המשיבה כדי להציע הסבר לחסר זה, והיא סבורה כי יעלה בידיה לעשות כך בעתיד. מכל מקום, כך מדגישה המשיבה, היום יש בידיה ראיות די בהתעלם מהחסר בצילום הוידיאו, וראיות אלה מתבססות על עדותו של השוטר המצלם עצמו, שלדבריו, ראה במו עיניו חילופין של חפץ מסוים בחפץ אחר בין העורר לבין אדם נוסף, ויש בידיה גם עדות של סוכן המשטרה ששמע מפיו של אחר על דבר חילופי הסם במזומנים. ייתכן וראיות אלה, כשהן עומדות לבדן, ובהתעלם מהחסר בתיעוד הוידיאו, היה בהן די בשלב זה של המשפט כדי להורות על מעצרו של העורר. אלא, שאין הן עומדות לבדן, ואין להתעלם מן החסר הראייתי, שכן נוצרה "סביבה ראייתית" מסויימת שבמסגרתה תופס מקום מרכזי התיעוד המצולם. העובדה כי נערך תיעוד כזה אינה במחלוקת. העובדה כי התיעוד נמצא חסר בפרק הזמן הקריטי – אין לה עדיין הסבר. ב"סביבה ראייתית" זו, קם יתרון לעורר, יתרון שהתביעה עצמה הקימה ולא ניתן להתעלם ממנו בשלב זה בו חזקת החפות קיימת ונשקל הצורך להגביל את חירותו ואת תנועותיו עוד בטרם משפט.
כיוון שכך, נראה כי לא נפל פגם בבחירה של בית-משפט השלום שלא להורות על מגבלה המכונה "מעצר-בית". בכך אין כמובן כדי להביע עמדה כלשהי על סיכויי התביעה להוכיח, בסופו של יום, את האישומים המיוחסים לעורר. העורר הציע להוסיף לתנאי השחרור שנקבעו בבית-משפט השלום גם חובת התייצבות בתחנת משטרה מספר פעמים בשבוע, וכך אני מורה.
הערר מתקבל והעורר ישוחרר בתנאים שנקבעו בבית-משפט השלום. הוא יתייצב בימים א', ג' ו-ו' בשעה 9:00 בתחנת המשטרה של אשדוד עד להחלטה אחרת.
ניתנה היום, י"א בטבת התשס"ו
(11.1.06).
ש
ו פ ט