בש"פ 11695/05 אשר דהן נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון) לעצור את העורר עד תום ההליכים בעניינו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה והדחה בחקירה. העורר הינו בן 59 שנים, אב לארבעה ילדים וסב לנכדים. לפי האישום הראשון, ביום 14.11.2005, הגיעה לביתו של העורר המתלוננת הראשונה, קטינה ילידת שנת 1988, על מנת לעבוד בניקיון ביתו תמורת שכר. העורר הציג את עצמו בפני המתלוננת כרב והצהיר שביכולתו לרפא אותה מ"עין הרע". על מנת לעבור את ה"בדיקה" הורה העורר למתלוננת להתפשט ולשכב על מיטתו, ומשזו נעתרה לו, ביצע בה מעשים מגונים שלא בהסכמתה החופשית. לאחר שביצע את זממו, נתן העורר בידי המתלוננת 100 ש"ח, הסיע אותה לביתה, ודרש ממנה לא לספר לאיש על ה"טיפול". לפי האישום השני, ביום 18.11.2005 התחזה העורר לרב גם בפני המתלוננת השנייה, קטינה ילידת שנת 1989, והציע לה "לבדוק" אותה ו"לטפל" בה. ביום 21.11.2005 הגיעה המתלוננת השנייה לביתו של העורר, ולאחר שהורה לה להתפשט ולשכב על מיטתו לצורך ה"טיפול", וזו נעתרה, אנס העורר את המתלוננת, ביצע בה מעשה סדום ומעשה מגונה, זאת חרף בקשות חוזרות מצידה שיחדל, ותוך שהוא מטיל עליה מורא ומפעיל עליה לחץ. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים בעניינו.

2.בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיו של העורר ודפוס פעולתו מעידים על מסוכנותו הרבה וכי קיימות די ראיות לכאורה כדי להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט ציין כי חלופת המעצר שהוצעה - מגורים בדירת אחותו של העורר – אינה נאותה, שכן בדירה עצמה מתגוררות שתי נערות, ובבניין בו היא מצויה גרות קטינות נוספות. לפיכך, ולאור העובדה שסנגורו של הנאשם לא ביקש עריכת תסקיר בעניינו, קבע בית המשפט קמא כי העורר ייעצר עד תום ההליכים בעניינו. כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפני.

3.העורר טוען כי העובדה שהמתלוננות שבו לביתו של העורר לאחר האירוע מעוררת תמיהה, ויש בה כדי להפחית מעוצמת הראיות לכאורה הקיימות נגדו. העורר מוסיף וטוען כי לא נובעת ממנו כל מסוכנות, לאור גילו, התנהגותו הנורמטיבית בעבר ורקעו המשפחתי. העורר מדגיש, כי החלטתו שלא לבקש שיוגש תסקיר בעניינו באה על רקע המלצה של בית המשפט המחוזי, והוא מלין על כך שבסופו של דבר הייתה לו החלטתו לרועץ, שכן בית המשפט קמא לא בחן כנדרש את האפשרות שישוחרר לחלופת מעצר. לפיכך, מבקש העורר מבית משפט זה להורות על עריכת תסקיר של שירות המבחן בעניינו. העורר מעלה אפשרות נוספת לחלופת מעצר – שהותו בבית אחת מבנותיו תוך שילדיו ישהו עימו לאורך כל שעות היממה.

המשיבה סומכת את ידיה על פסק-דינו של בית המשפט קמא, ומדגישה את הטענה לפיה גילו המבוגר של העורר אינו מפחית ממסוכנותו, שכן הוא ביצע את המעשים המיוחסים לו לכאורה, בגילו זה.

4.עיינתי בטענות הצדדים ובחומר החקירה והגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל באופן שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של העורר.

קביעתו של בית המשפט קמא כי ישנן די ראיות לכאורה להרשעת העורר במעשים המיוחסים לו – נטועה היטב בחומר הראיות. לא יכול להיות חולק, כי המעשים המיוחסים לעורר, ובפרט התנהגותו השיטתית, סמיכותם של האירועים הנטענים בזמן, ההתחזות וטכניקות הפיתוי שנקט, מעידים כולם על מסוכנותו הרבה לציבור. אולם, גם במקרים בהם מסוכנותו של הנאשם רבה, על בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות שחרור בערובה ותנאי שחרור – כפי שמורה סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בהידרשו לאפשרות לנקוט במקרה זה חלופת מעצר קבע בית המשפט קמא:

הסנגור לא ביקש עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב [העורר – א"ר], וגם אם היה מוגש כזה – ספק רב בעיני אם ניתן היה לשקול כלל ועיקר ומלכתחילה את חלופת המעצר הספציפית המוצעת במתכונתה הנ"ל.

לטענת העורר, החלטתו להימנע מלבקש שייערך תסקיר של שירות המבחן בעניינו, נסמכה על המלצה של בית המשפט קמא שכך ינהג, והוא לא העלה על דעתו שהחלטה זו תהיה לו לרועץ.

דעתי, כדעתו של בית המשפט קמא, הינה כי ספק רב אם לאור מסוכנותו של העורר ניתן לשקול שחרורו לחלופת מעצר. עם זאת, אם סבר בית המשפט שישנו פתח – גם אם פתח צר – דרכו יוכל העורר לצאת ולשהות מחוץ לבית העצורים עד הכרעת הדין, סבורני כי ראוי היה שיורה לשירות המבחן לבחון את חלופות המעצר האפשריות. ככל שבית המשפט סבר שבנסיבות העניין כלל לא ניתן לשקול חלופת מעצר, ראוי היה שיאמר זאת מפורשות, על מנת שלא תיווצר בקרב הנאשם התחושה שהחלטתו לוותר על עריכת תסקיר, בעקבות המלצת בית המשפט, הייתה, בסופו של דבר, בעוכריו.

אשר-על-כן, מצאתי לנכון להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שיורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של העותר, לצורך בחינת חלופות המעצר הקיימות, ובהן החלופה שהובאה בפני - ולא עמדה בפני בית המשפט קמא.