בש"פ 11698/05 אשרף מורעב נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין באשמת ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד מזוין בחבורה, תקיפה הגוררת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, אחזקת סכין שלא כדין, התחזות לעובד ציבור, כניסה והתפרצות למקום מגורים, איומים, כליאת שווא, שיבוש מהלכי משפט ומעשה מגונה. הוא מתרעם על כך שבית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד לתום משפטו.

2.לפי הנטען בכתב האישום, העורר חבר לשניים אחרים לקשור קשר לבצע שורה של עבירות והשלושה באו מירושלים לתל-אביב כשהם מצוידים בסכין יפנית. בשעה 02:00 הבחינו ברוכב אופניים, חסמו את דרכו, אחד מהם הכה את רוכב האופניים באגרופו והשלושה החלו לחפש בארגז הכלים של אופניו כדי למצוא דברי ערך. המותקף הצליח להימלט מהמקום וביקש סיוע מעוברי דרך. זמן קצר לאחר מכן פגשו השלושה באדם אחר שהיה מצוי בחוף הים. אחד מהם אחז בחולצתו ושלושתם דחפו אותו וחיפשו בכליו חפצי ערך. הם ניסו לשדוד ממנו את הטלפון הנייד אולם הוא הצליח לעזוב את המקום, אלא שהם באו בעקבותיו והעורר דקר אותו בחפץ חד. בשלב זה הצליח המתלונן לברוח אולם הטלפון הנייד נשמט מידיו והעורר ומרעיו נטלו אותו וברחו. משסיימו את המעשים האלה, פנו לדירת מגורים והקישו על דלת הדירה כשהם מזהים עצמם כשוטרים. בעל הדירה פתח להם את הדלת, הם הדפו אותו פנימה והחלו לתור אחר חפצי ערך. את בת זוגתו, שהייתה שכובה על מיטה תפסו בכוח, מנעו ממנה לקום, ובסופו של דבר היא נמלטה אל מרפסת הדירה מוכת פחד. העורר רדף אחריה אל המרפסת ועשה בה מעשה מגונה. השניים האחרים נטלו מן הדירה מכנסיים שבכיסיהם היו מונחים ארנק וטלפון נייד, מצאו כספים שהיו בדירה ונטלו אותם ונטלו גם את שעונו של בעל הדירה. הם עזבו את הדירה, לא קודם שהשמיעו איומים מילוליים והניפו לעבד המתלוננים מכשיר קידוח כבד.

3.אין מחלוקת כי מצויות בשלב זה ראיות לכאורה כנגד העורר והשאלה שבמחלוקת היא אם ראוי היה לבחור בחלופת מעצר. בעניין זה אחרון, נראה כי התנהלו הליכים שלא לצורך בעת שבית המשפט (בהרכב שופטים שונים) דחה מידי פעם את הדיון לצורך קבלת תסקיר המתייחס לאפשרות לנקוט בחלופת מעצר. בית המשפט בחר לעשות כן חרף העובדה שהתביעה הודיעה נחרצות כי אין זה המקרה לבקש תסקיר משירות המבחן בשלב זה. עמדה זו של התביעה בדין היה יסודה, שכן נסיבות המקרה, התשתית הראייתית הקיימת לכאורה, ופרץ האלימות המאפיין לכאורה את התנהגות העורר איינו במקרה זה את האפשרות לבחור בחלופת מעצר. בית המשפט מוסמך אכן לבקש תסקיר משירות המבחן גם בתקופת המעצר ולעניין המעצר, אלא שספק אם היה מקום להפעיל סמכות זו במקרה זה. חשוב לחזור ולהדגיש כי מקום בו אין בית המשפט סבור כי ראוי וניתן לשקול חלופת מעצר אין מקום לכאורה לבקשת תסקיר.

ואכן, בסופו של יום, גם לאחר שהגיעו שני תסקירים במקרה זה, החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' כבוב) כי אין מקום לשקול חלופת מעצר. בהחלטה זו לא נפל פגם. נסיבות המקרה הן חמורות וכפי שהסביר בית המשפט המחוזי בהחלטתו המנומקת היטב, דווקא נוכח האמור בתסקירי שירות המבחן לא ראוי ליתן אמון בהבטחת העורר כי די יהיה בחלופות המוצעות כדי לגרוע מן המסוכנות. בתסקיר הראשון נאמר כי העורר ממעיט בחלקו באירועים, מנסה לטשטש את החומרה שבהתנהגותו, ואילו בתסקיר השני נאמר כי גם החברה הסובבת את העורר מתקשה לקחת אחריות לפקח עליו בתנאי חלופת מעצר. בית המשפט פרש אפוא נכונה את התסקירים בהחליטו שאין מקום לחלופת מעצר. כפי שציין בית המשפט המחוזי:

נאשם שלחובתו עבר פלילי לא מכביד אמנם, אך מעיד על עצמו שנוהג לשתות משקאות משכרים ואף לצרוך סמים, מבצע סדרה של מעשי שוד אכזריים תוך שימוש בסכין ותוך דקירתו של אחד המתלוננים והכאתו בצורה אכזרית של מתלונן אחר, שלא נרתע מלהתחזות לאיש משטרה ולהתדפק על דלתם של מתלוננים בשעה 04:00, כל זאת לצורך ביצוע מעשי שוד, ושאינו נרתע בהמשך אף מביצוע מעשה מגונה בגופה של המתלוננת, תוך איום על חיי בני הזוג, אין לו לצפות מבית המשפט שיגלה כלפיו מידה מינימלית של אמון שיכולה להצדיק שחרורו ממעצר.

בהחלטה זו אין להתערב. הערר נדחה.