בש"פ 1174/97 רפאלי עזרא נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים, לפי הודאתו, בעבירות על פי סעיפים 220(5) ו220-(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. בהכרעת דינו קבע בית משפט השלום, כי המבקש פעל במרמה בכוונה להתחמק ממס, תוך הכנת רשומות כוזבות במהלך השנים 1986 - 1991. על המבקש נגזרו 8 חודשי מאסר בפועל ו12- חודשי מאסר על תנאי ל3- שנים. כמו כן הוטל על המבקש לשלם קנס בשיעור של 25,000 ש"ח או שישה חודשי מאסר תמורתם. ערעורו של המבקש על חומרת עונשו ובקשתו לקיצור עונשו לשישה חדשים, כך שיוכל לרצות את ענשו בעבודות שירות, נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא ש. ברנר והשופטים מ. שידלובסקי-אור וא' רובינשטיין). בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בגזר דינה של הערכאה הראשונה וציין, כי אי-נכונותו להתערב נובעת "במיוחד, לנוכח הרשעותיו הקודמות של המערער בכלל, ובעבירות בנושאי מס בפרט".

המבקש מבקש לערער על חומרת עונשו גם בפני בית משפט זה. הוא מציין לזכותו את עברו הציבורי, את נסיבותיו המשפחתיות ואת הנסיבות שהביאו, לטענתו, לביצוע העבירות בהן הורשע.

לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. בית משפט זה אינו נוהג ליתן רשות ערעור שעה שהערעור המבוקש עוסק אך ורק בחומרת העונש שנגזר:

"הלכה היא מימים ימימה, כי 'על חומרת העונש אין נוהגים לתת רשות לערער בכלל כי בעניין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'...רשות כזאת ניתנת רק במקרים חריגים ומיוחדים והמקרה דנן אינו כזה." (בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל

לא פורסם).

(וראה גם: רע"פ 142/88 אטיאס נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 4809/90 צור נ' מדינת ישראל , לא פורסם; רע"פ 1459/91 טולדנו נ' מדינת ישראל , לא פורסם ורע"פ 7175/96 שטרית נ' מדינת ישראל , לא פורסם).

בבקשה שבפני לא נמצאו אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות ערעור בשאלת העונש. המבקש עבר עבירות מס חמורות, במהותן, בהיקפן ובמשכן. לחובתו עומדות גם הרשעות קודמות, לרבות בנושאי מס. הערכאות התחתונות שקלו את השיקולים הנוגעים לעונש והמבקש לא הצביע על טעמים מיוחדים להתערבות בשיקולים אלה.

הבקשה נדחית.