בש"פ 11748/04מדינת ישראל נ. מחמד שמאלי

בפני בקשה שנייה, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 30.12.04, או עד למתן פסק דין בעניינם בת"פ 3003/04 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. המשיב 1 הסכים לבקשת המדינה להארכת המעצר כאמור, ולפיכך ביום 29.12.2004 הוריתי על הארכת מעצרו כמבוקש. נותרה, אפוא, הבקשה בעניינו של המשיב 2, ובכך עוסקת החלטה זו.

1.המשיבים, אחים תושבי הכפר ע'אג'ר, עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של ייבוא וסחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי הנטען בכתב האישום קשר המשיב 1 קשר עם אחר להברחת סמים מלבנון, ובמהלך החודשים ספטמבר עד דצמבר 2003 התבצעו שמונה עד עשר עסקאות הברחה, אשר בכל אחת מהן הוברחו כעשרים ק"ג חשיש. תפקידו של המשיב 2 היה, כך נטען, לתצפת על הדרך המובילה אל נקודת הגבול שבה הועברו הסמים מלבנון, ובתמורה למעורבותו הוא קיבל מן המשיב 1 סכומי כסף שונים כמו גם שעון יד. כתב האישום מוסיף ומייחס למשיב 1 עבירות שונות נגד ביטחון המדינה, בכך שהסתנן ללבנון על מנת לפגוש שם אנשים המשתייכים לארגון החיזבאללה ולהעביר אליהם מידע, ובכך שלאחר שובו לישראל אף שמר עמם על קשר והתכוון להעביר אליהם מידע נוסף. אשר למשיב 2 נטען כי הוא ידע על הקורות את המשיב 1 בלבנון, אך לא דיווח על כך ולא ניסה להניא את המשיב 1 ממעשיו, ולפיכך, מיוחסת לו גם עבירה של אי מניעת פשע.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם, וביום 14.1.04 התקבלה הבקשה. בית המשפט המחוזי ציין כי המשיבים הודו בקיומן של ראיות לכאורה נגדם בעבירת הסמים, והודעותיו של המשיב 1 בנוגע לעבירות נגד ביטחון המדינה מהוות ראיות לכאורה נגדו ונגד המשיב 2 באשר לעבירות אלה. ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה (החלטתי מיום 30.12.2004). בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב 2 נדחתה אף היא (החלטת כבוד השופט י' כהן מיום 14.7.2004).

3.תשעה חודשי מעצר חלפו, ומשפטם של המשיבים טרם הסתיים. לפיכך עתרה המבקשת להארכת מעצרם בתשעים ימים (להלן: בקשת ההארכה הראשונה ). המשיב 1 הסכים לבקשת ההארכה הראשונה ומעצרו הוארך, אפוא, בהסכמה. החלטתו של בית משפט זה מיום 28.9.2004 (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה) בבקשת ההארכה הראשונה מתייחסת למשיב 2 ובה צוין כי מדובר במשפט מורכב, אשר קצב ניהולו משביע רצון, שכן באותו מועד נסתיימה פרשת התביעה ונשמעה עדות המשיבים. בית המשפט הוסיף וציין כי מסוכנותם של המשיבים עולה מן העבירות הפליליות והביטחוניות המיוחסות להם, ומסוכנות זו כמו גם החשש להימלטותם מאימת הדין, מצדיקים את הארכת המעצר.

4.תשעים ימי ההארכה שנתבקשו וניתנו על פי בקשת ההארכה הראשונה חלפו אף הם, אך המשפט טרם נסתיים. לפיכך, שבה המבקשת ופונה עתה להארכת מעצרם של המשיבים בשנית. המבקשת מציינת כי במהלך תקופת ההארכה נשמעה עדותם של שני חוקרי שב"כ שהעידו מטעם ההגנה. המבקשת מוסיפה ומציינת כי תחילה עתרה להעיד עד הזמה, אולם חזרה בה מבקשתה זו, ושמיעת העדים נסתיימה. בדיון שבפניי ציינה המבקשת עוד כי יומיים לאחר שחזרה בה מבקשתה להעיד עד הזמה, ביום 21.12.2004, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב, בו נקצבו שלושים ימים להגשת סיכומי התביעה ושלושים ימים נוספים להגשת סיכומי ההגנה. לבסוף ציינה המבקשת כי בית המשפט המחוזי קבע את התיק להשלמת טיעונים בעל פה ביום 7.3.2004 וכי המשפט צפוי להסתיים בפסק-דין בתוך תקופת ההארכה.

5.המשיב 2 מתנגד לבקשה. לטענתו המשפט התנהל בעצלתיים במהלך תקופת הארכת המעצר הראשונה, ובקשתה של התביעה להעיד עד הזמה שנמחקה יום אחד בלבד לפני המועד שנקבע לשמיעת אותה עדות, גרמה לחודש של שיהוי. עוד טוען המשיב 2 כי מחמד רשאש, שותפו למעשה, לכאורה, אשר הואשם בכתב אישום נפרד הגיע להסדר טיעון במסגרתו הורשע ודינו נגזר לארבע שנות מאסר בפועל, לשלוש שנים מאסר על תנאי, וקנס בסך 30,000 ₪. המשיב 2 מציין כי שותף זה כבר יוצא לחופשות מכלאו ואילו הוא, שהמעשים המיוחסים לו פחוּתים באופן משמעותי, עדיין שרוי במעצר בלא אפשרות לצאת לחופשות. המשיב 2 מוסיף וטוען כי ניתן להפיג את החששות בעניינו בדרך של חלופת מעצר.

6.עיינתי בחומר המצוי בתיק בית המשפט, שמעתי את טענות המבקשת ואת תשובת המשיב 2 בדיון שהתקיים בפניי. לאחר כל זאת הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן יש טעם בדברי המשיב 2 כי במהלך תקופת הארכת המעצר הראשונה לא הייתה התקדמות מספקת בשמיעת המשפט. בהקשר זה יש משקל של ממש לעובדה שבקשת המבקשת להעיד עד הזמה נמחקה יום אחד בלבד לפני המועד שנקבע לשמיעת העדות ונגרם בכך שיהוי של כחודש בהתקדמות המשפט. כמו כן נראה לי כי העובדה שרק ביום 7.3.2004 יישמעו טיעונים משלימים, בעוד שתקופת הארכת המעצר המבוקשת עומדת להסתיים ביום 28.3.2004 אינה מניחה את הדעת, ויש חשש כי תידרש הארכת מעצר נוספת על מנת לסיים את המשפט בעוד המשיב במעצר. לכך יש להוסיף את העובדה שחלקו של המשיב 2 במעשים, אף כי אינו מבוטל, לכאורה, הינו פחוּת

מחלקם של המעורבים האחרים. למרות כל אלה, החלטתי, כאמור, לקבל את הבקשה, וזאת משום ששוכנעתי כי המסוכנות הרבה הנשקפת ממעשיהם של המשיבים, הן בעבירות הסמים בהם מעורבותו של המשיב 2 משמעותית יותר, לכאורה, והן בעבירות הביטחוניות, ובייחוד החשש מפני הימלטותו של המשיב 2 מאימת הדין, מצדיקים את המשך מעצרו. העובדה שהמשפט עומד לקראת סיום תומכת אף היא בהארכת המעצר. לא מצאתי ממש בטענת המשיב בדבר האפליה, כביכול, בינו לבין השותף הנוסף: שותף זה הגיע להסדר טיעון ודינו נגזר, ובכך שונה עניינו מזה של המשיב.

7.הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המשיב 2 מוארך בתשעים ימים, החל מיום 30.12.04, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1008/04 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. יחד עם זאת ראוי שהצדדים ובית המשפט יעשו מאמץ על מנת שהמשפט יסתיים בתוך תקופת המעצר המבוקשת, ולא תידרש הארכת מעצר נוספת. לצורך כך, ראוי לבחון, ככל הניתן, אפשרות להקדמת המועד שנקבע לצורך השלמות הטיעון בעל-פה.