בש"פ 11752/05 יצחק וקנין נ. מדינת ישראל

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של תקיפת שוטר, ניסיון בריחה ממשמורת חוקית, החזקת סם והפרת הוראה חוקית. לפי המיוחס לו, העורר אמור היה לשהות במועדים הרלבנטיים לכתב האישום במעצר בית מלא בבאר-שבע. ביום 16.11.05 הוא יצא מביתו, בניגוד להוראות מעצר הבית, וחזר כעבור מספר דקות כשהוא נושא בכיסו סם מסוג הירואין שלא לשימוש עצמי. המערער נתפס על-ידי שוטרים, ובהיותו בתחנת המשטרה של באר-שבע ניסה, לפי הנטען, לברוח מהתחנה ואף הדף תוך כדי כך שוטר שניסה לעצרו, השתולל וצעק.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט ג' טהר-לב) החליט כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה ומשכך עומדת עילה לעצרו עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט אף קבע כי "עצם הפרת תנאי השחרור מן המעצר, יש בה כדי להקים עילה עצמאית להחזרתו של אדם למעצר", וכי אין מדובר בהפרה מינורית של תנאי המעצר. העורר ערר על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ואגו). בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של העורר בקובעו כי "אין לתת שום מידה של אמון בעורר, אשר שב ומהתל במערכת המשפט, כאילו החלטות שיפוטיות 'כתובות על קרח' בלבד".

על החלטה זו מלין העורר בפניי. לדבריו, הערכאות הקודמות שדנו בעניינו הושפעו מעברו הפלילי ולא העניקו לו את יומו בבית המשפט. העורר טוען כי הסם שנתפס על גופו אינו שייך לו, כי הוא לא היה מודע להימצאות הסם בכיסו, כי הג'קט שלבש לא היה שייך לו, וכי לא נבדקו טביעות האצבע שהופיעו על חבילת הסם. עוד טוען העורר כי הוא הפר את מעצר הבית שהושת עליו בשל שנזקק לפנות לבית חולים לקבלת טיפול רפואי. העורר טוען כי לא הייתה לו אפשרות מעשית לברוח מן התחנה, לו גם היה חפץ בכך, וכי כל הראיות שעומדות נגדו הינן נסיבתיות בלבד.

דין הערר להידחות. לא מצאתי עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט השלום באשר לקיומן של ראיות לכאורה נגד העורר, ודי בכך כדי לעצרו עד תום ההליכים ולהעמיד חזקה באשר למסוכנותו. קל וחומר שכך כשהעורר מעל כבר כמה פעמים באמון שניתן לו והפר את תנאי מעצר הבית אליו שוחרר; נלכד, לפי הנטען, על ידי שוטרים עם הירואין בכיסו; ואף ניסה, לכאורה, לברוח מתחנת המשטרה. הסבריו של העורר למעשים אלה יתבררו בערכאה הדיונית, אך אין בהם, בשלב זה, כדי לפגום בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות. גם עברו הפלילי העשיר של העורר – שהורשע בעבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הסגת גבול פלילית, תקיפה לשם גניבה, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, גניבה, פריצה לרכב לשם גניבה, הונאה בכרטיס חיוב, ועוד – מחזק מסקנה זו. מעשיו של העורר מעידים איפוא על מסוכנותו ועל סיכון כי ישבש הליכי משפט באם ישוחרר ממעצרו.

הערר נדחה.