בש"פ 11780/05 מדינת ישראל נ. מוחמד מחאג'נה

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ד' רוזן) בב"ש 93978/05 מיום 21.12.2005 לפיה נקבע כי המשיב ישוחרר ממעצרו, בתנאים שקבע בית המשפט.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, ניסיון לחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, איומים והצתה. לפי כתב האישום, המשיב עבד במטבח של מסעדה, תחת פיקוחו של המתלונן. ביום 10.11.2005 התגלע ויכוח בין השניים, במהלכו נטל המשיב שני סכיני מטבח והתקרב למתלונן במטרה לפגוע בו, אך נעצר על-ידי אחד מעובדי המסעדה שאחז בו ומנע ממנו להמשיך במעשיו. עוד באותו היום הודיע המתלונן למשיב כי הוא אינו מעוניין בהמשך עבודתו במסעדה. למחרת, הגיע המשיב למסעדה כשהוא מלווה בשניים נוספים. בעוד אחד מהשניים אחז בידו של המתלונן בכוח, ירק המשיב בפניו ואיים עליו שינקום בו. ביום 12.11.2005, כך נטען, בסביבות השעה 22:30 הצית המשיב בית אשר נשכר על-ידי בעלי המסעדה ושימש למגורי עובדיה, עת ששהו שניים מהעובדים בחדריהם. העובדים נמלטו מן השריפה, אולם כתוצאה ממנה נגרם נזק רב לכל חדרי הבית.

2.עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. בית המשפט קמא קבע, ביום 6.12.2005 כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט סבר כי לאור המסוכנות שגלומה במשיב לנוכח מעשיו, לא ניתן יהיה לנקוט בחלופת מעצר, אולם על מנת לבחון את החלופה שהוצעה "ברצינות", הורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו. ביום 21.12.2005 החליט בית המשפט קמא לאמץ את עמדת שירות המבחן ולהורות על שחרורו של המשיב בתנאים שונים, בהם פקדון כספי, ערבות שלו-עצמו ושל סבו, מר שאוכאת מחאג'נה, ובתנאי שישהה "עצור" בביתו של סבו כל העת.

העוררת טוענת כי בחלופת המעצר אין כדי להפיג את הסכנה הרבה הטמונה במשיב. העוררת מצביעה על הסתירה הקיימת לכאורה בין עמדתו של בית המשפט קמא ביום 6.12.2005 לבין עמדתו בהחלטתו הסופית, וטוענת כי החלטתו של בית המשפט קמא חסרה הנמקה של ממש. לטענתה לאור חומרתן של העבירות בהן הואשם המשיב, נדרשים נימוקים כבדי משקל על מנת להצדיק את שחרורו בערובה. זאת ועוד, מדגישה העוררת, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, קיים פער בין האופן בו מעיד המשיב על עצמו, כאדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, לבין ההאשמות עליהן הוא עומד לדין. לאור זאת, מבקשת העוררת מבית משפט זה להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט קמא ועל מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המשיב לעומתה טוען היום כי ניתן ליתן בו אמון אם ישוחרר בערובה, וכי עובר לפרשה נשוא הערר הוא תיפקד באורח נורמטיבי וגם בני-משפחתו, המוכנים לערוב לו, עובדים לפרנסתם.

3.דין הערר להתקבל.

העבירות המיוחסות למשיב חמורות מאין כמותן. מדובר במעשים קשים של אלימות שאך בנס הסתיימו בלא פגיעה בנפש. מי שכך נוהג אין ליתן בו אמון ואין לסמוך על כך שחלופת המעצר כפי שהוצעה אכן תבטיח כי לא ישוב לסורו ויפגע במתלונן.

אשר-על-כן, מתקבל הערר.

החלטת בית-המשפט המחוזי תבוטל והמשיב ייעצר עד תום משפטו בתיק זה.