בש"פ 11783/05 מדינת ישראל נ. זכר בוכמן

זוהי בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-56 ימים נוספים החל מיום 1.1.06 או עד למתן גזר דין במשפטו המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. הבקשה היא בקשה תשיעית, אלא שמאז שהוארך מעצרו בפעם האחרונה, נסתיימה שמיעת המשפט וניתנה הכרעת דין במשפט. בהכרעת הדין הורשע המשיב בעבירות לפי סעיפים 243, 244, 304 ו-327 לחוק העונשין.

המשיב הורשע ביחד עם אחרים בעקבות מותו של קרבן העבירות שבוצעו על-ידי המשיב וחבר מרעיו. המשיב, כך נקבע בהכרעת הדין, יחד עם אחר, ערבב במשקה אלכוהול חריף ששתה המנוח כדורי שינה בלי ידיעתו של המנוח, זאת, כדי למנוע ממנו אפשרות להתנגד למזימה שזממו כלפיו לגנוב ממנו כספים ורכוש. משנפגע פכחונו ומשאיבד את כושר התנגדותו כליל, בלא יכולת להתעורר, הוכנס המנוח לתוך רכבו, הוסע למקום אחר ושם הושאר ברכב נעול כשמפתחות הרכב בפנים וחלונות הרכב סגורים כמעט לחלוטין. כחום היום, נפטר המנוח כתוצאה מן הטמפרטורה ששררה ברכב הסגור.

תחילה הואשמו המשיב וחבריו גם בעבירה של רצח, אלא שמעבירה זו זוכו, ותחתיה הורשעו, בדעת רוב, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. הטיעונים לעונש נקבעו לחודש הקרוב, והמדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב עד ליום מתן גזר הדין.

הסנגור המלומד סבור כי אין מקום להארכה נוספת של המעצר, וכי אילו הואשם המשיב מלכתחילה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ולא בעבירה של רצח, לא היה נעצר, והעונש שהיה מוטל עליו, כך הוא טוען, היה אולי קל יותר. מכל מקום, כך סבור הסנגור, אין תקדים לכך שאדם יוותר במעצר כה ממושך בעבירות מן הסוג הזה.

דברים אלה אין לקבל. העבירות בהן מורשע המשיב הן מן החמורות בספר החוקים, ובמיוחד העבירה המתוארת בסעיף 327. מי ששולל מאדם את כושר התנגדותו באמצעים שיש בהם סכנה לחיי האדם או לבריאותו בכוונה לבצעה פשע או עוון, דינו מאסר 20 שנה. כך בשל עצם יצירת הסכנה. מקום בו התממשה הסכנה לחיי אדם, ונגרם בפועל מותו של אדם, נוטה החומרה אל הצד המירבי של הענישה יותר מאשר על הצד המקל. המשיב ומרעיו, כך על-פי הכרעת הדין, הביאו לכך שקופדו חיי אדם. גם אם לא היתה מצידם כוונה תחילה ואפילו לא נתקיימו יסודות עבירת ההריגה, כפי שאכן סבר בית-המשפט המחוזי, אין ספק שהיתה כוונה תחילה לשלול ממנו את כושר התנגדותו באמצעים שיש בהם סכנה לחיי אדם או לבריאותו.

די בכך, אפילו אם היינו מתעלמים מן העבירות החמורות האחרות בהן הורשע המשיב כדי לדחות את הבקשה לשחררו היום משלא עומדת לו יותר חזקת החפות. היום הוכרעה גם שאלת המסוכנות. אין ספק שמדובר כאמור, בסיכון שגם התממש, וכפי שהמדינה מציינת בצדק, היום גובר החשש להימלטותו של המשיב מן הדין. נוסף לכל אלה, יש ליתן את הדעת אף לעברו הפלילי המכביד של המשיב, שהורשע בשנים האחרונות בעבירות של אינוס קבוצתי, חבלה, פציעה ותקיפה סתם.

אשר על כן, אני נעתר לבקשת המדינה במלואה, ומורה על מעצרו של המשיב לתקופה המבוקשת.