בש"פ 11789/05 יעקב דהן נ. מדינת ישראל

כנגד העורר, ונאשם נוסף, הוגש כתב אישום, ובו שני אישומים: האחד עניינו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, זאת בגין חטיפת תיק מידה של מתלוננת, שאחריה עקבו העורר והנאשם הנוסף, לאחר שהבחינו בה מושכת כסף מן הבנק. האישום השני כולל עבירות של שוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. גם כאן הבחינו השניים במתלוננת שמשכה כסף מן הבנק. הם עקבו אחריה, ואז, בעוד האחר מכה בה בראשה ומפילה ארצה, נטל העורר את תיקה. השניים נמלטו.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים כנגדו. העורר אינו חולק על דבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והשאלה נוגעת לעניין חלופת המעצר. בית המשפט קמא לא ראה לנכון להורות על שחרור העורר לחלופה כזו. בית המשפט עמד על החומרה היתרה הטמונה בעבירה של שוד אנשים קשישים, וראה בכך "תופעה עבריינית בלתי נסבלת". בית המשפט בחן את חלופת המעצר שהוצעה ביחס לעורר – שהייה בישיבת "מאור יצחק" – ומצא כי אין בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר. מספר טעמים לכך: ראשית, העורר עצמו אינו חי אורח חיים דתי ומצוי בעניין זה בקונפליקט מול להוריו. שנית, העורר כבר שהה בעבר בישיבה במסגרת צו מבחן, והנה מייד לאחר שהסתיים הצו עזב את הישיבה וזמן קצר לאחר מכן ביצע לכאורה את העבירות נשוא ענייננו. לבסוף, התסקיר בעניינו של העורר – שלילי.

העורר משיג על החלטה זו של בית המשפט קמא. לדידו, יש ליתן משקל להודאתו במשטרה ולחרטה שהביע. לדבריו, הוא "גמר אומר בליבו לשהות בישיבה בתנאי מעצר בית וללמוד בה ממש(!)". העורר עומד גם על גילו הצעיר (19 שנים) ועל עברו הפלילי ש"איננו מן המכבידים". לפיכך עותר העורר כי יוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן בנוגע לאפשרות כי העורר ישהה בחלופת מעצר בישיבת "מאור יצחק".

לאחר שבחנתי את טענות העורר מסקנתי היא כי דין הערר להידחות. נימוקיו של בית המשפט לעניין חלופת המעצר מקובלים עלי, ואין לי אלא לחזור ולהדגיש את זאת: העבירות שבהן מואשם העורר הן חמורות ביותר. על-פי כתב האישום, בשתי הזדמנויות הוא שדד באלימות, יחד עם אחר, אנשים קשישים, אותם תקף מאחור. המתלוננת באישום השני נחבלה קשות. במעשיו אלה גילה העורר מסוכנות רבה, ואף תסקיר המבחן שהוגש בעניינו לא היה חיובי כלל וכלל. בנסיבות אלה, ולאור יתר נימוקיו של בית המשפט המחוזי – אין מקום להתערבות בהחלטתו.

אשר על כן – הערר נדחה.