בש"פ 11803/05 אבו פריח מאג'ד נ. מדינת ישראל

העורר, יחד עם אחרים, מואשם בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של קשירת קשר לפשע, שוד מזוין בחבורה, שימוש ברכב ללא רשות וכליאת שווא. על-פי כתב האישום, העורר והאחרים חברו יחד לשדוד ציוד מכני כבד מאתר הנשמר על-ידי חברת אבטחה. הם הגיעו לאתר בשעת לילה, איימו על השומר באמצעות סכין, כפתו אותו וכיסו את ראשו. לאחר מכן הניעו "שופל" שהיה באתר ונסעו בו ללא רשות בעליו.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי אכן עצר את העורר, תוך שהוא מציין כי אם ייעצרו מעורבים נוספים בפרשה וימסרו עדויות שמהן יעלה כי חלקו של העורר בפרשה קטן יותר, ניתן יהיה לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר. ואכן, מעורב אחר בפרשה נעצר, ומעורב שלישי – שוחרר, משהסתבר לבית המשפט כי בנוגע לחלקו שלו יש שינוי בעוצמת התשתית הראייתית. העורר פנה לבית המשפט קמא בבקשה לעיון חוזר בעניין מעצרו. בית המשפט קבע כי ביחס לעורר לא הועלה כל נתון חדש, גם לא ראיות חדשות המפחיתות ממעורבותו בפרשה או מן המסקנה בדבר מסוכנותו ובדבר החשש מפני הימלטותו מן הדין. נמצא, כי הקביעות מן ההחלטה הראשונה בדבר המעצר – בעינן עומדות. בית המשפט ציין כי אין בעובדת היותו של העורר תושב ישוב מרוחק כדי להפחית ממסוכנותו – אדרבא, זה הגיע ממרחקים כדי לבצע עבירה. סוף דבר, הבקשה לעיון חוזר נדחתה כאמור.

מכאן הערר שבפני. העורר סבור כי היה מקום לשחרר גם אותו – כפי ששוחרר כאמור מעורב אחר בפרשה. עוד טוען העורר, כי אין בסיס למסקנה בדבר החשש מפני הימלטותו מן הדין, וכי יש לשקול בעניינו חלופת מעצר, במיוחד לנוכח חלקו הקטן בפרשה ולנוכח החלופות ההולמות שהוצעו.

דין הערר להידחות. כפי שציין בית המשפט קמא, הבקשה לעיון חוזר אינה מגלה כל סיבה וטעם לשינוי ההחלטה שכבר ניתנה בדבר מעצר העורר עד לתום הליכי המשפט נגדו. עיון באותה החלטה מגלה כי טענות העורר נתבררו, וככל שמדובר באותו מעורב אחר בפרשה ששוחרר, הרי בית המשפט הסביר כי לא הרי האחד כהרי רעהו. הבקשה לעיון חוזר לא גילתה אפוא עילה לעיון חוזר, ובוודאי שכך גם הערר על ההחלטה באותה בקשה. מעבר לצריך יצוין שוב כי מדובר בעבירות קשות, שבוצעו בנסיבות חמורות ביותר, כך בכלל וביחס לעורר – בפרט.

לפיכך, הערר נדחה.