בש"פ 1185/01 משה רחמים נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר, איומים והעלבת עובד ציבור. כמו כן הואשם בתקיפה חמורה. לפי הנטען באישום הראשון תקף העורר שוטרים שהוזעקו בקשר לתלונה נגדו. לפי הנטען באישום השני תקף אדם ושבר אחת משיניו התותבות.

בית משפט השלום (כבוד השופט א' רומנוב), בהחלטתו מיום 23.1.01, הורה לשחרר את העורר כנגד ערובות ובתנאי שחרור, שעיקרם "מעצר בית מלא" בבית אמו, וכן פיקוח במשך רוב שעות היממה, של שלושת אחיו של העורר. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ר' אור), בהחלטתו מיום 26.1.01, ביטל את החלטתו של בית משפט השלום והורה על מעצרו של העורר.

העורר ערר על ההחלטה האחרונה.

2.הטעם העיקרי שבגינו ביטל בית המשפט המחוזי, את שחרורו של העורר הוא שהפיקוח על העורר על ידי אחיו, בבית אמו, לא יהיה יעיל, ובעיקר, הפיקוח עליו בשעות הלילה, ולפיכך החלופה "אינה סבירה" מבחינה זאת. כמו כן הביע את דעתו שגם הערובה הכספית "אינה סבירה".

בעת הדיון בערר היום הביעה באת כוח המדינה את דעתה שאם ישהה העורר בבית אחד מאֶחיו בשכונת פסגת זאב, ובפקוחו, ייראה הדבר כחלופה הולמת יותר מבית אמו. כמו כן הציע בא כוח העורר כי העורר ישהה במשך כל שעות היום במוסך של אחד האחים, עם אותו אח ובפקוחו הצמוד.

במצב דברים זה נראה לי כי יש מקום לחזור ולשקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בהתאם להצעות הנזכרות.

3.לפיכך אני מורה כי הדיון בענין מעצרו של העורר יוחזר לבית משפט השלום בירושלים על מנת שיחזור וישקול אם ניתן לשחררו לחלופת מעצר, בתנאים שהועלו, ותוך הגדלת סכומי הערבויות לפי שיקול דעתו.