בש"פ 1186/08 אדי גרין נ. מדינת ישראל

לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש בחודש אוגוסט 2007 כתב אישום בו יוחסו לעורר עבירות אינוס, מעשה מגונה, מעשה מגונה בפומבי, מעשה סדום, איומים, תקיפה ופגיעה בפרטיות. במישור העובדתי נטען, כי קורבנן של העבירות היתה קטינה, ילידת שנת 1995, בת דודתה של אשת העורר. מעשיו של העורר החלו בשנת 2006, כאשר החל נוגע באיברים אינטימיים של קורבנו, והם הסלימו שעה שהחל להחדיר אצבעות לאיבר מינה, ולבסוף גם בעל אותה. כן נטען, כי העורר צילם את חזה הערום של הקטינה ואת איבר מינה, וכאשר התלוננה בפני אמה על המעשים שביצע בה, איים העורר על הקטינה ואף הכה אותה.

בחודש אלול התשס"ז (ספטמבר 2007) החליט בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר, נדחתה. בהחלטה אחרונה זו עוסק הערר שבפני, כאשר במרכז השגותיו של העורר עומדת הטענה לפיה ההליכים בבית המשפט המחוזי אינם מלמדים על כך שמשפטו עשוי להסתיים בטווח הנראה לעין. אדרבא, שמיעתן של הראיות נקבעה לחודש אוקטובר 2008, ובקשה שהגישה פרקליטת המחוז להקדמת הדיון, נדחתה.

אין ספק, תחילת שמיעתן של הראיות כ-15 חודשים לאחר הגשת כתב אישום כנגד נאשם הדבק בטענת חפותו, היא מציאות קשה שצריכה להדיר שינה מעיני האחראים על מערכת בתי המשפט. נהיר לי היטב העומס הרובץ על בית המשפט המחוזי, אולם מנגד קיימת מצוות המחוקק לסיים את עניינו של נאשם הנתון במעצר בתקופה קצובה, וכפי שמסתמן כבר עתה אין כל סיכוי שכך יקרה בעניינו של העורר.

עם זאת, ובנקודת הזמן הנוכחית, אינני סבור כי בהחלטה נושא הערר נפל פגם. לעורר מיוחסות עבירות חמורות ביותר, והאפשרות להתיר לו להתהלך חופשי כרוכה בסכנה מוחשית לצבור בכלל, ולמתלוננת בפרט. לפיכך, ובצד החלטתי לדחות את הערר, מתבקשים נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב או סגנו לתת את דעתם לעניינו של העורר מתוך כוונה לנסות למצוא דרך להקדים את שמיעת התיק.

הערר נדחה.