בש"פ 11864/05 ארשיד הייב נ. מדינת ישראל

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו שורה ארוכה של עבירות בשלושה אישומים שונים: חבלה בכוונה מחמירה (שתי עבירוץ), פריצה לרכב (שתי עבירות), גניבה מרכב (שתי עבירות), מעשי פזיזות ורשלנות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (שתי עבירות), חבלה במזיד, הסתייעות ברכב, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, העלבת עובד ציבור, חבלה במזיד ברכב. האישומים המיוחסים לעורר חמורים ביותר, והם כוללים שותפות עם אחרים בפריצות לרכבים ובגניבת רדיו-טייפ וחפצים נוספים מהם, הימלטות מן המשטרה בנסיעה פרועה, כאשר שוטרת ניצלה מפגיעה ברגע האחרון לאחר שעמיתה דחף אותה ממסלול נסיעתו של העורר, ניסיון להוליך את השוטרים שולל באשר לזהותו ואחר-כך מאבק אלים בהם לרבות שבירת רגלו של אחד מהם, ועוד.

המדינה ביקשה לעצור את העורר עד לתום הליכי המשפט. בבית המשפט המחוזי הסכים בא-כוח העורר כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת כנגד העורר, וגם עילת המעצר לא היתה נתונה במחלוקת. בית המשפט נפנה אפוא לבחון האם יש מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית המשפט עמד על חומרת העבירות המיוחסות לעורר, ובכלל זה עבירות קשות כנגד שוטרים האמונים של שלום הציבור ועל סדרי השלטון, והגיע לכלל מסקנה כי לעורר תעוזה רבה ואין הוא ירא מן החוק. בית המשפט מצא כי העורר לא הפריך את חזקת המסוכנות העומדת כנגדו, וכי בנסיבות העניין, למרות נסיבותיו האישיות, אין לשחררו לחלופת מעצר ואף אין צורך בהכנת תסקיר של שירות המבחן.

העורר סבור כי יש ויש מקום לשחררו לחלופת מעצר – בית דודתו בכפר רמת הייב. הוא מטעים כי גילו 19 שנים וכי עברו נקי. העורר סבור כי מן הראוי להורות על הכנת תסקיר של שירות המבחן בעניינו.

בחנתי את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, ולא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, לפיה ישהה העורר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. אכן, כפי שציין בית המשפט קמא, העבירות המיוחסות לעורר, והנסיבות שבהן בוצעו, הן חמורות ביותר ומצביעות על כך שהעורר, אם תוכח אשמתו, הינו אדם מסוכן ביותר לסביבה – הן בתחום הרכוש הן בתחום האלימות. אין כל אפשרות ליתן אמון באדם שלכאורה ביצע מעשים כה חמורים, וניסה – מספר פעמים – להימלט מן המשטרה, תוך נקיטה בדרכי רמייה ובאלימות קשה כנגד השוטרים. הנסיבות האישיות של העורר אינן גורעות דבר מעוצמת המסוכנות המשתקפת במעשיו, והחלופה המוצעת אינה הולמת כלל את הצורך להגן על שלום הציבור מפני העורר.

הערר נדחה.