בש"פ 11898/05 רוסלן טרופ קובלצ'וק נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים: האחד בגין עבירה של החזקה ושימוש בסם מסוכן שלא לצריכה עצמית, והשני בגין עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב והחזקה ושימוש בסם מסוכן. מדובר בשני מקרים שבהם נמצא הנאשם מחזיק ברכב בסם מסוכן מסוג קנבוס, בפעם הראשונה במשקל של 840 גר' ובפעם השנייה במשקל של 53.2 גר', כשבאותה פעם שנייה הוא נמצא גם מחזיק ברדיו-דיסק החשוד כגנוב.

בית משפט השלום הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. זאת, בין היתר, לאור כמות הסם הגדולה שנתפסה ברשות העורר, עברו הפלילי הכולל עבירות סמים, והשימוש ארוך-השנים בסמים מסוכנים, כאשר מתברר, שהעורר "משתמש בסם ונוהג ברכב בצורה בלתי זהירה" – כלשון בית המשפט. בהחלטה זו דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן, לשחרר את העורר לחלופת מעצר, לשלבו במסגרת טיפולית ולהעמידו תחת פיקוח השירות. על החלטת בית משפט השלום השיג העורר בפני בית המשפט המחוזי. נקבע, כי בהחלטת בית משפט השלום לא נפל פגם, ואולם בית המשפט המחוזי סבר שהמסוכנות, הגם שהיא קיימת, אינה בולטת, ו"בעייתו של העורר הינה מחלת הסמים – סמים מסוכנים, אבל לאו דווקא סמים קשים". בית המשפט הורה אפוא על שחרור העורר בערבות עצמית וצד ג' של 50,000 ש"ח, פדיון כספי בשיעור של 3,000 ש"ח, ומעצר בית מלא בבית ההורים.

על החלטה זו מלין העורר בפנינו. לדבריו, הוא אדם נורמטיבי, עובד באופן מסודר ו"מעשן גרס להנאתו כמו שליש מאוכלוסיית ישראל". הסם שנתפס – מדגיש העורר – הוא לצורך שימוש עצמי בלבד, ואכן, לדבריו, מעבר לכמות הסם, אין כל אינדיקציה לכך שמדובר באדם המשתייך לשרשרת הפצת הסם.

דין הערר להידחות. לאור כמות הסם שנתפסה ברשות העורר, בשתי הזדמנויות שונות, כאשר הוא הורשע בעבר בעבירות סמים ובצקלונו מאסר-על-תנאי, אין כל ספק – ושתי הערכאות הקודמות עמדו על כך – שקיימת עילת מעצר. בית המשפט המחוזי מצא כי מן הראוי לשחרר את העורר לחלופה, והמדינה אינה משיגה על כך; אולם לא מצאתי כי יש להתערב עוד בשיקול הדעת של בית המשפט קמא, עד כדי ביטול מעצר הבית כפי שמבקש העורר.

הערר נדחה אפוא.