בש"פ 11904/04 סבחי ג'ראדאת נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בה התקבל עררה של המשיבה על החלטת בית משפט השלום לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

1.העורר עומד לדין בבית המשפט השלום בירושלים ומיוחסות לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד ונהיגה בזמן פסילה. על פי כתב האישום, ביום 27.11.04 נסעו העורר ונאשם נוסף, אחמד דעסאן (להלן: דעסאן ), לטייבה, והעורר נהג ברכב בעודו פסול מלנהוג. בטייבה רכש דעסאן כ-500 כדורים של סם מסוכן מסוג MDMA תמורת 11,500 ₪, במטרה למוכרם. בדרכם חזרה לירושלים, עצרו השניים לאכול ונטלו כל אחד כדור MDMA .

2.עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וכן על קיומה של עילת מעצר, אולם עתר להגשת תסקיר מעצר בעניינו. בתסקיר שהוגש המליץ שירות המבחן על שחרור העורר לחלופת מעצר, אך שלל את החלופה שהוצעה בבית אחותו. בתסקיר משלים הומלץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית אחיו הבכור, בפיקוח מלא של אח נוסף, הצעיר מן העורר בשלוש שנים, ובפיקוח האח הבכור בשעות אחר-הצהריים והערב. בהחלטתו מיום 22.12.04 קיבל בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ש' רנר) את המלצת שירות המבחן והורה על שחרור העורר לאותה חלופה. בית המשפט ציין כי המדובר במעצרו הראשון של העורר וכי לפי האמור בתסקיר השפיע עליו המעצר באופן משמעותי. בית המשפט הוסיף וציין כי העורר מתמיד בעבודתו ודואג למשפחתו, וכי מעורבותו במעשים נשוא כתב האישום הייתה קטנה מזו של דעסאן. אמנם, כך הוסיף בית המשפט וציין, לעורר עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירה של תקיפת שוטר ושתי הרשעות בעבירה של אחזקת סמים לצריכה עצמית, אולם קבע, "לא בלי היסוס" כלשונו, כי ניתן להפיג את מסוכנותו בחלופה.

3.על החלטה זו הגישה המשיבה ערר וביום 24.12.04 עררה התקבל. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור) ציין את כמות הסם הגדולה שהחזיק העורר, את עברו הפלילי, את המאסר על תנאי בגין עבירת סמים התלוי ועומד כנגדו ואת העובדה שנהג בזמן פסילה ואף צרך כדור MDMA תוך כדי הנהיגה. לאור ההלכות הקיימות באשר למעצר נאשמים בעבירות סמים, כך קבע בית המשפט, אין מקום לתת אמון בעורר ולשחררו לחלופת מעצר.

4.בערר שבפניי, מלין העורר על כי בית משפט קמא לא ערך את ההבחנה הנדרשת בינו לבין דעסאן שחלקו במעשים הוא החלק העיקרי, לכאורה. העורר טוען כי שימש רק כנהגו של דעסאן, אשר רכש את הסם מכספו, ולצרכיו בלבד, והעניק לעורר במתנה כדור אחד. העורר מוסיף וטוען כי ההלכות הקיימות באשר למעצר נאשמים בעבירות סמים, עליהן נסמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו, יפות לסוחרי סמים, ואילו הוא אינו נמנה עם קבוצה זו.

5.דין הערר להידחות. על פי הנטען בכתב האישום, הסיע העורר את דעאסן מרחק רב מירושלים לטייבה ובהגיעם לטייבה רכש דעאסן שם מאות כדורי MDMA

על מנת למוכרם לאחרים. פגיעתם הרעה של מעשים כגון אלו בשלום הציבור וביטחונו ברורה היא ואינה טעונה הסבר. לא בכדי נקבע, אפוא, בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996, כי קמה בגינם חזקת מסוכנות. אף כי החלק המיוחס לעורר במעשים המתוארים בכתב האישום פָחוּת מזה המיוחס לדעסאן, לא נראה לי כי בנסיבות המקרה ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר: לעורר עבר פלילי בעבירות אלימות ובעבירות סמים. בתסקיר שירות המבחן נאמר אמנם כי העורר מגיב קשה למעצרו נוכח העובדה שהמדובר במעצרו הראשון, אך מנגד מתברר כי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה, אשר לא הרתיע אותו מלבצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו. העובדה שהעורר נהג, על פי הנטען, ברכב בעת שרישיון הנהיגה שלו היה פסול ואף נטל סמים במהלך הנסיעה, מחזקת את המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, כי קשה ליתן אמון בעורר.

הערר נדחה.