בש"פ 1194/06 חסן עאסם נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון שפירא) מיום 30.1.06, בב"ש 3428/05, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

ב.(1) ביום 22.12.05 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של חטיפה לשם עבירת מין, ניסיון למעשה סדום, מעשים מגונים, סחיטה באיומים ונסיעה ללא ביטוח וללא רישיון רכב.

(2) בכתב האישום נטען כי העורר הוא מכר של משפחת הקטין ר', יליד 1992 (להלן המתלונן). ביום 10.12.05 הגיע העורר לבית משפחת המתלונן והציע כי האחרון יעבוד עימו בשבתות. לאחר שנותרו המתלונן והעורר לבד ביקש העורר מהמתלונן להתלוות אליו בתואנה. בשלב מסוים ביקש המתלונן מספר פעמים מהעורר כי יחזירהו לביתו. בתגובה נעל העורר את כפתורי המכונית בה נסעו, הסיט את הרכב לדרך צדדית שם עשה במתלונן – כנטען - שורה של מעשים מגונים, ואף ניסה לעשות בו מעשה סדום. נטען כי כל אותה עת צעק המתלונן ובכה, אולם העורר המשיך במעשיו תוך שהוא מכה במתלונן על ידו ומאיים עליו. בהמשך העורר החזיר את המתלונן לביתו והציע לו עשרים ש"ח על מנת שלא יספר לאיש את אשר אירע. כן איים העורר על המתלונן, כנטען, כי אם יספר את שקרה "הוא יהרוס אותו וירביץ לו".

ג.(1) עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. כבר ביום 22.12.05, יום הגשת הבקשה, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מעצר, שכן מחמת אילוצים נדחה הדיון בבקשה גופה לזמן ממושך. במקביל נערכה חוות דעת פסיכולוגית מטעם העורר. בחוות הדעת נכתב כי "ממצאי הראיון אינם מעוררים חשד למגמה תוקפנית\נקמנית כלפי המתלונן. נוסף לכך, לא נמצאו סימנים של פאתולוגיה נפשית חמורה שעלולה להוביל לחזרה על אותן עבירות".

(2) ביום 30.1.06 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. קביעה זו התבססה הן על עיון בראיות והן על הודאת העורר כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר ביחס חלק מהעבירות, ובכלל זה ביחס למעשים מגונים שעשה.

(3) בית המשפט המחוזי קבע כי חשד לביצוע עבירות מין מקים חזקת מסוכנות, קל וחומר כאשר עסקינן בקטינים. כן קבע בית המשפט המחוזי הואיל וקיימים קשרי חברות בין העורר למשפחת המתלונן, יש חשש ממשי לניסיון השפעה על עדים; חשש זה מתחזק בשים לב לכך שעל פי הראיות לכאורה ניסה העורר להניא את המתלונן מגילוי מה שאירע לו. בית המשפט סבר, כי לא ניתן לאיין את מסוכנות המשיב בחלופת מעצר שכן עלול הוא לפגוע בקטינים אחרים. בקביעה זו התבסס בית המשפט על האמור בתסקיר שירות המבחן, לפיו קיימת אצל העורר בעיתיות בתחום המיני, שאם לא יינתן לה טיפול מתאים קיים סיכוי להישנותה של התנהגות מינית חסרת גבולות ופוגעת. כן נקבע, כי אין האמור בחוות הדעת הפסיכולוגית מטעם העורר סותר את האמור בתסקיר.

ד.(1) העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. ואולם, לטענתו לא שמע בית המשפט את הערבים המוצעים. נטען בהקשר זה, כי אם יימצאו הערבים ראויים, יש לשחרר את העורר אף שבית המשפט קמא לא נתן בו את אמונו.

(2) נטען כי בית המשפט התעלם מכך שדחפיו המיניים של העורר מתעוררים אך בשכרות ואילו בחלופה המוצעת, מעצר בית מלא אצל אחותו, לא תינתן לו האפשרות להשתכר, וזאת מטעמי דת.

(3) נטען עוד כי שגה בית המשפט קמא שהעורר מסוכן לכלל הקטינים וזאת-בניגוד לאמור בחוות הדעת הפסיכולוגית מטעמו, שלפיה מדובר באירוע נקודתי. נאמר גם כי נעשתה סולחה בין משפחת המתלונן למשפחת העורר, וכי העורר אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי.

ה.(1) בדיון טען בא כוח העורר, כי על פי חוות דעתו של הפסיכולוג ד"ר יגיל אין שולחו מהווה סכנה; השתיה גרמה לו נזקים אך הוא מסוגל להפיק לקחים; בשעה שאינו שותה, כעדות רעייתו, חייו המיניים טבעיים, וככל שינוטרל האלכוהול בבית אחותו כאמור, ניתן לנטרל את מסוכנותו.

(2) באת כוח המדינה הדגישה כי המדובר באדם ששירות המבחן ראהו כבעל פרופיל של עבריין מין, ואין מקום איפוא לשחרורו; קיים, כנטען, גם חשש לשיבוש.

(3) עיינתי בתסקיר שירות המבחן, שהוא "סמן שיקומי טיפולי" של המערכת המוסדית. השירות אינו ממליץ על שחרור נוכח דחפים מיניים מוגברים וחשש להישנות התנהגות פורצת גבולות גם בעתיד, בהיעדר חלופת מעצר היכולה להיות מתאימה. כבודה של חוות דעת הפסיכולוג במקומה מונח, אך גם לאחר עיון בה לא שוכנעתי כי יש מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא, ששקל את כל הנחוץ ונדרש בהרחבה גם לחוות דעתו של הפסיכולוג, ולפסיקה הרלבנטית לנושאי המסוכנות.

(4) לא אוכל איפוא להיעתר לערר.