בש"פ 12/10 משה בוזגלו נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת כבוד סגן הנשיא, השופט תאופיק כתילי (בית משפט מחוזי נצרת) מיום 31.12.09, המורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

הורתו של העניין שבפני בכתב אישום שהוגש כנגד העורר, המייחס לו שורה ארוכה של עבירות שעניינן הגרלות והימורים, החזקה והנהלה של מקום בו התנהלו משחקים אסורים (מכונות משחק למיניהן). מכתב האישום עולה, כי את הרווחים שגרף העורר מעסקים אלה הוא הלבין באמצעות רכישת נכסים שאותם רשם על שמם של צדדים שלישיים, כפי שנפוץ, לצערנו, במחוזותינו. עם הגשת כתב האישום, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישוחרר העורר בכפוף לתנאים שפורטו בהסכמה (מסמך ד' לערר), בין היתר, מעצר בית מלא בפיקוח שני ערבים + איזוק אלקטרוני + הפקדה על סך 80,000 ש"ח וכן הגבלות ומגבלות נוספות שאיני רואה טעם לפרטן.

לאחר מכן שוחרר העורר למעצר בית. במהלך התקופה של כשלושה שבועות נתברר כי קיימת בעיה לגבי מקום מעצר הבית ושני הערבים שהתחייבו לפקח על העורר. כך, נטען על ידי העורר, כי מאחר שהערבים הם בני זוג דתיים נתעוררה בעיה שישהה ביחידות עם בת זוגו של הערב. הלך אפוא העורר, התייצב במשטרה כשהאזיק האלקטרוני עליו, והודיע כי אין באפשרותו להמשיך לשהות בחלופת המעצר המקורית. מאז ועד היום שוהה העורר במעצר, מאחר שחלופות שונות שהוצעו על ידו נפסלות על ידי בית משפט קמא.

אומר בקצרה, כי לטעמי העניין חרג מהפרופורציות הראויות. ספק בעיני אם קמה עילת מעצר מלכתחילה, אך אני נכון להניח, לצורך הדיון, כי קמה עילת מעצר. עם זאת, ככל שקיימת מסוכנות של העורר שעשויה לבוא לידי ביטוי בהמשך הפעלת מקומות למשחקים אסורים, הרי שניתן להקהות עוקצה של מסוכנות בערובות שהוצעו.

באשר לאפשרות לשכור מאבטחים, איני רואה להידרש למחלוקת שנתגלעה בפסיקתו של בית משפט זה בסוגיה, באשר די בתנאים המגבילים שהושתו על העורר על פי ההחלטה המקורית, בצירוף שלושת המפקחים שהוצעו בבית משפט קמא, והם: מנהל המתחם ושני העובדים (שפרטיהם נמסרו למשיבה בבית משפט קמא). כל יתר תנאי השחרור בערובה שהוצגו בהחלטה המקורית יוותרו על כנם.

אשר על כן, אני מורה על שחרורו של העורר ממעצר.