בש"פ 1201/11 עמירם רגב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אמסטרדם) מיום 4.2.11 בתיק ת"פ 8315-12-10, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (השופט בקר) מיום 3.2.11 בתיק מ"ת 8329-12-10, ולפיכך נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

רקע והליכים קודמים

ב.

נגד העורר, יליד 1953, הוגש כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים, עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 וסעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; החזקת אגרופן או סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; תקיפה סתם של בן זוג, לפי סעיף 382(1ב) לחוק. על פי הנטען באישום הראשון , ביום 25.11.10 בסמוך לשעה 23:00 אסף העורר את המתלוננת, כמסתבר עובדת זרה בארץ, שהיתה בת-זוגו בעת הרלבנטית, לרכבו. בהמשך, על רקע קנאותו של העורר למתלוננת הסיעה לשטח פתוח, שם עצר את נסיעתו הוציא את המתלוננת מהרכב, קשרה באמצעות חבל והחל לתקוף אותה באמצעות אגרופים ומכות. בהמשך, נטל סכין ואיים על המתלוננת בדרישה שתחשוף בפניו את האמת על אודות "מעלליה", וכי אם לא תעשה כן יבולע לה, בהמשך אף ניסה לפצעה. המתלוננת נאבקה ותוך כדי כך נחתכה בידיה. לאחר מכן הטיח העורר את ראשה של המתלוננת בחלון הרכב, אשר התנפץ עקב כך. העורר נטש את המתלוננת בשטח הפתוח בעודה חבולה ומוכה, ונסע מן המקום. על פי האישום השני , כשבועיים לאחר מכן, תקף העורר את המתלוננת בכך שהכה אותה באגרופים.

ג.

כעולה מהחלטת בית משפט השלום מיום 3.2.11, עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בפני בית המשפט הונחו שני תסקירים של שירות המבחן, אשר במסגרתם נבחנו "אנשים שהתנדבו לסייע ביד [העורר]" ואולם, המלצת שירות המבחן ביחס לעורר היתה שלילית. נאמר, כי אחת מן המפקחות שהוצעו - גב' רותם - הודיעה בהגינותה לשירות המבחן, כי לאחר חודש מתחילת הפיקוח תבחן מחדש את צעדיה ביחס לעורר, ועל כן נפסלה הצעה זו. בית המשפט קבע, כי להתרשמותו מדובר במפקחת אשר תוכל לעמוד על שלה אם תחליט שאינה מעוניינת בהמשך הפיקוח, זאת יחד עם הצהרת העורר, כי אם תבקש המפקחת המוצעת שיעזוב לאחר חודש יעשה כן, ובהיעדר פיקוח מתאים יחזור למעצר. נוכח האמור וכן נוכח עברו הנקי של העורר והיותו נכה צה"ל, שוחרר העורר לחלופת מעצר במעצר בית מלא, עם אפשרות להתאווררות פעם בשבוע; ערבות עצמית בסך 10,000 ₪; ערבות צד ג' בסך 7,500 ₪; הפקדה במזומן בסך 5,000 ₪; ואיסור קשר עם המתלוננת. על כך עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי.

ד.

בהחלטתו מיום 4.2.11 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת אמסטרדם) את הערר והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי העורר מתכחש למעשים המיוחסים לו והעלה גרסאות שונות ביחס לאירועים. לעומת זאת, המתלוננת מסרה גרסה סדורה ובהירה של הדברים. נקבע, כי תימוכין לדבריה נמצאו בתעודה הרפואית אשר תיארה את מצבה, כמו גם מעדות עדה אשר פגשה במתלוננת מיד בסמוך לאירוע ולה מסרה המתלוננת, כי העורר תקף אותה. נקבע, כי בית משפט השלום לא הוציא את המסקנה המתחייבת מדבריו שלו כאשר קבע מחד גיסא, כי "שירות המבחן הטעים ובצדק כי בנסיבות הצעה זו (מעצר בית בבית הגב' רותם - א"ר) לא יכולה לעמוד (ההדגשה במקור)" ומאידך גיסא, איפשר את החלופה. נקבע, כי מדובר במעשה חמור, לא חד פעמי של אלימות קשה כלפי המתלוננת; והוטעם, כי אף שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, בין היתר, בשל דברים שנאמרו בתסקיר ושהצנעה יפה להם. נוכח האמור הוארך מעצר העורר, תוך הדגשת הצורך בזירוז ההליך העיקרי ובשמירה על העורר בשל מצבו הנפשי. על כך הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ה.

בערר - שהוגש ביום 13.2.11 - נטען, כי בית משפט השלום התרשם ישירות מן המפקחת המוצעת ומצא, לאחר ששקל ואיזן, כי החלופה המוצעת מתאימה, ואף קבע תנאים וערבויות לקיום החלטתו. נטען, כי ערכאת הערעור לא התרשמה מן הדברים באופן ישיר, ועל כן יש להעדיף את קביעת בית משפט השלום. עוד נטען, כי אין חשש למסוכנות מצד העורר, וכן שאין חשש לשיבוש הליכי משפט ועל כן לא מוצדק להותירו במעצר. נטען, כי בית המשפט המחוזי שלל את חלופת המעצר אך ורק בשל החשש לקיום הליך ארוך, ולאפשרות שחלופת המעצר לא תימשך מעבר לחודש, וכי זכותו של אדם לחרות, ואף למשך ימים מועטים, גוברת על השיקול של יצירת "רצף" מעצרי.

ו.

בדיון טען עו"ד הדר לעורר, כי שולחו נכה צה"ל קשה ואינו מטופל במעצר; ב-13.3.11 ייערך ככל הנראה בתיק העיקרי דיון להסדר טיעון; אף אם מדובר בעבירות חמורות ואין חולק, יש מקום לחמלה, מה גם שמדובר באדם נורמטיבי הזקוק לטיפולים.

ז.

באת כוח המדינה ציינה, כי החבלות במתלוננת היו חמורות (הוצגו תמונות). הקושי הוא, כי מחד גיסא, העורר נכה צה"ל, ומאידך גיסא נעשו המעשים הקשים כלפי המתלוננת בשתי הזדמנויות שונות, ובנסיבות כאלה ואין מקום לחלופה זמנית, הגם שמדובר בחלופה נורמטיבית.

הכרעה

ח.

עיינתי בכל החומר שצורף. משרד הביטחון מעיד כי לעורר נכות הכוללת רכיב נפשי מפגיעת ראש והוא מתפרנס מדמי קיום, משהוכח כי אינו בר שיקום; הוא אינו במסגרת שיקומית אך מקבל טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. פסיכיאטר מבית חולים שיבא מתאר את מצבו ככולל החמרה דיכאונית, אך ללא עדות למסוכנות, ותוך תובנה ובוחן המציאות. התסקירים בהם עיינתי - הראשון (16.1.11) ציין סיכון להתנהגות חוזרת (אף כי לא שוחחו עם המתלוננת); הוצעו מפקחים שהובע ספק ביכולתם להבין את רמת הפיקוח. בתסקיר משלים מ-2.2.11 הוצעו ארבעה מפקחים, ואחת מהם הביעה נכונות לשהות העורר בביתה תוך פיקוח שלה ושל שלושת המפקחים הנוספים שהציעו פיקוח לסירוגין. השירות לא המליץ על כך בשל היות ההצעה לחודש ימים בלבד.

ט.

אמנם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, יש סתירה מסוימת בהחלטת בית משפט השלום, בכך שמחד גיסא הצדיק את גישת שירות המבחן באשר לחלופה לחודש, אך מנגד התרשם כי הדבר אפשרי, גם נוכח ההצהרה של אפשרות שיבה למעצר. בית המשפט המחוזי סבר, גם נוכח גירסותיו השונות של העורר באשר לראיות, ונוכח היעדר חלופה "קבועה", כי אין מקום לשחרור (אם כי לא שלל שחרור לחלופה "קבועה").

י.

כיום טוען המבקש (כך עולה לכאורה מהודעה מיום 16.2.11) כי המפקחת הסכימה להאריך את שהות המבקש בביתה. שירות המבחן נכון - כך נמסר לנו - להגיש תסקיר משלים עד יום ג' הקרוב, ויש להניח כי הדבר יהא לאחר שיחה עם המפקחת ה"ראשית" המוצעת. כמובן רצוי כי ההסכמה תהיה לתקופה ארוכה יותר; על כן יוגש תסקיר משלים עד יום ג' 22.2.11, ואוקיר אם בית משפט השלום ידון בכך ביום ד' הקרוב (23.2.11). אך אומר כבר כאן, כי כשלעצמי איני סבור שחלופה לחודש, במקרה מיוחד זה של נכה ראש בעל עבר נקי, היא דבר שיש לפסלו כשלעצמו מניה וביה; במיוחד נוכח ההצהרה, שתבוא גם בהחלטה שיפוטית, שבהיעדר הסדר מתאים בהמשך ובאין מנוס יושב העורר למעצר. נראה לי שאם אדם מן היישוב, כפי שמתוארת המפקחת, מסכימה לכך, והיא עושה כן מטעמים אנושיים כידידה, יש לכבד את רצונה, תוך הבעת תקוה להמשך לפי הצורך. מדוע איני מחליט כבר עתה על שחרור לחלופה זו - שכן אבקש כי שירות המבחן ייצא מהנחת השחרור אליה, אך יבדוק גם את סדר הפיקוח של המפקחים, וכן יוודא כי העורר מצויד בכל התרופות הנחוצות, ויקבל טיפול פסיכולוגי ורפואי בעת שהותו במעצר הבית, לפי הצורך. אוסיף לתנאי בית משפט השלום איזוק אלקטרוני, הפקדת דרכון ועיכוב יציאה. כמו כן, בשלב ראשון לא תהא יציאת אוורור, ויציאות יהיו רק לעניין בדיקה רפואית או טיפול פסיכולוגי, בליווי אחד המפקחים.

יא.

השורה התחתונה היא איפוא כי בעקבות התסקיר המשלים ובהיעדר הפתעות יוכל בית משפט השלום לשחרר לחלופה. ברי לעורר כפי שהצהיר, ואני חוזר ומטעים, כי אם לא יוכל להמשיך לשהות בחלופה ולא תהא חלופה מוסדרת אחרת, לא יהא מנוס גם ממעצר. עוד מוזהר העורר לגבי התנהגותו הראויה בחלופה ובהכנסת האורחים של המפקחת העיקרית, ויש לקוות כי ינהג באופן הולם. אני מצטרף להמלצה העולה מדברי בית המשפט המחוזי לזירוז התיק העיקרי, וכן להוראתו כי עד לשחרור לחלופה תהא השגחה מתאימה על העורר.

יב.

הערר מתקבל באופן שתואר מעלה.