בש"פ 1207/17 עמוס חי גויטע נ. מדינת ישראל

1.מונחת לפני בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עמ"ת 70665-01-17 (כב' השופט א' הימן ), בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מ"ת 63248-12-16 (כב' השופט א' קורנהאוזר ), לפיה נעצר המבקש עד לסיום ההליכים. טענתו העיקרית היא כי לנוכח גילו הצעיר – כבן 20 שנה – נכון היה לשחררו, ולבחון את שילובו במקום הידוע כ"בית נועם", שמיועד לטיפול בגברים אלימים. השלב הראשון בבחינה זו הוא מתן הזדמנות לעבור ראיון במקום.

2.עיינתי בחומר. לא ראיתי שנפלה טעות בתוצאה המשותפת אליה הגיעו ערכאות קמא. די לומר כי נגד המבקש הוגש כתב אישום שהוכח, לכאורה, המכיל 13 אישומים. הוא מואשם במקרים שונים של איומים, תקיפת בן זוג, פגיעה בפרטיות, בילוש, או הטרדה אחרת, ואף תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבן זוג. האירועים התרחשו בחודשים האחרונים, לרבות סוף חודש דצמבר – תקופה קצרה קודם שנעצר המבקש. התמונה המצטיירת היא כי בשלב זה הוא נוהג באובססיביות, לכאורה, כלפי הנפגעת. האיומים כללו, למשל, איומי רצח תוך שימוש באקדח. שירות המבחן ערך תסקיר אודות המבקש. הוא סיכם את המצב בכך שהפרמטרים הרלוונטיים מצביעים על רמת סיכון גבוהה מאוד להישנות האלימות כלפי הנפגעת אם ישוחרר המבקש. על רקע זה, צדקו בתי משפט קמא בכך שנתנו משקל לעובדה שהמקום המיועד לטיפול הוא מקום פתוח.

מן המקובץ עולה כי הסיכון הנשקף לציבור, בדמות הנפגעת, הוא ממשי. אין בחלופה שהוצעה – אפילו אם יתקבל המבקש למוסד – כדי להשיג את מטרת המעצר. בהקשר זה יוער כי לא די בכך ששירות המבחן ציין שלמבקש תובנות ראשוניות להתנהגותו.

3. הבקשה נדחית.