בש"פ 1208/06 מדינת ישראל נ. נאסר אבו הדובה

א.בקשה שנייה לפי סעיף 62 לחוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להארכת מעצר המשיבים בתשעים ימים החל מיום 15.2.06 או עד למתן פסק-דין בת"פ 8069/05 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ב.(1) ביום 17.2.05 הוגש כתב אישום כנגד המשיבים המייחס למשיב 1 בעשרה אישומים שונים שורה ארוכה של עבירות בנשק: רכישת נשק, החזקתו והובלתו, רכישת תחמושת והובלתה, סחר בנשק, ניסיון לסחר בנשק, החזקת נשק והובלת נשק וכן עבירות מסחר עם מסתננים, מתן מחסה וסעד למסתננים, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, וקשירת קשר לביצוע פשע. למשיב 2 יוחסו עבירות של הובלת נשק, סחר בנשק, ניסיון להובלת נשק ולסחר בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

(2) עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. ביום 8.3.04 נעתר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט עמר) לבקשה. בהחלטתו נאמר, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים וכי למעשה הסכים לכך אף סניגורם. תשתית לכאורית זו יוסדה על הודאותיהם של המשיבים, על העובדה כי נתפסו בשעה שבידיהם רובים, ועל הודעותיהם של שותפיהם לקשר. כן קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת עילת מעצר הנעוצה בסיכון המובהק לשלום הציבור שנגרם כתוצאה ממעשי המשיבים. בית המשפט המחוזי שלל את האפשרות לחלופת מעצר; זאת - לנוכח מסוכנותם לציבור העולה מן העבירות.

(3) על החלטה זו עררו המשיבים לבית משפט זה. ביום 14.4.05 דחתה השופטת ארבל את ערר המשיבים, בקבעה כי המעשים המיוחסים להם אינם מותירים ספק באשר למסוכנותם הרבה.

(4) ביום 23.5.05 הגישו המשיבים לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק עתירה בגדרה נטען, כי לא היה מקום להאשימם בעבירות לפי חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, וחלף זאת היה על המבקשת להעמידם לדין, אם בכלל, בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. הדיון בעתירה קבוע ליום 13.2.06.

(5) ביום 22.9.05 עתרו המשיבים לגילוי ראיות חסויות, שלטענתם, יש בהן כדי לתמוך בטענות הזוטא שהועלו על ידיהם.

(6) במהלך תשעת החודשים הראשונים התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו שבעה עדי תביעה.

(7) ביום 27.11.05 האריך בית משפט זה (השופטת ארבל) את מעצרם של המשיבים בתשעים יום החל מיום 17.11.05; נקבע כי חלוף הזמן ממועד הגשתו של כתב האישום לא הפיג את מסוכנות המשיבים, וכי קצב התנהלות המשפט - סביר.

במהלך שלושת חודשי ההארכה הראשונה לא התקיימו שני מועדי הוכחות שנקבעו, עקב מחלתם של באי כוח המשיבים. ביום 12.12.05 התקיימה ישיבת תזכורת בה נקבע מועד חדש להוכחות, ואף הוא נדחה מחמת אי יכולתו של בא כוח המשיבים להתייצב לדיון. דיון נוסף שנקבע ליום 6.2.06 התבטל על פי בקשת בא-כוח המשיבים.

ג.(1) לטענת המבקשת יש להאריך את מעצרם של המשיבים נוכח מסוכנותם והחשש הכבד מהתחמקות מאימת הדין. נטען כי מעשי המשיבים, שהעבירו נשק ותחמושת בכמויות גדולות לשטחי הרשות הפלסטינאית למען בצע כסף, מצביעים על סכנה חמורה לבטחון הציבור שאינה ניתנת להפגה בחלופת מעצר. כן נטען כי ביטוליהם של מועדי הדיון לשמיעת ההוכחות במהלך תקופת הארכת המעצר הראשונה נגרמו רובם ככולם בעטים של באי כוח המשיבים.

(2) בדיון בפני נטען מטעם המדינה, כי בימי דיון אחדים ניתן לסיים את פרשת התביעה.

(3) בא כוח המשיבים תיאר אותם, ובמיוחד את המשיב 2, כבלדרים קטנים ברשת, שאת מסוכנותם הנטענת ניתן להפיג על-ידי תנאי הגבלה. המעשים הנטענים נעשו – כנאמר - ללא כוונה לפגוע בבטחון אלא בשל מצוקה כספית. הדיון, כך נטען, לא יסתיים בהקדם ועודנו בשלב הזוטא. למצער משיב 2 ראוי לתסקיר.

ד.אחר העיון נראה לי כי יש מקום לקבלת הבקשה. בא כוח המשיבים נאבק על הצגת שולחיו כמי שפעלו מתוך מצוקה ולא מתוך רצון לפגוע בביטחון. ואולם, עצם קשרי הנשק עם גורמים השוכנים ברשות הפלסטינאית, לכאורה, מעידים על מסוכנות, כפי שנכתב כבר על-ידי השופט בהליך המעצר עד תום ההליכים (השופט עמר) וכן בית משפט זה (השופטת ארבל): לעת הזאת, ככל שהראיות לכאורה עומדות ולא כורסמו, כמובן בחומרה רבה באופן משמעותי לגבי משיב 1, אך גם לגבי משיב 2 – אין לדעתי מנוס מהמשך מעצרם. יהיו הטעמים אשר יהיו באשר לדחיות, שביסודן אכן באו מצד הסניגוריה, אף אם היו בנסיבות אנושיות, למצער בחלקן, אין לתלות את הקולר במבקשת באשר להימשכות. עד כמה שהתרשמתי מן החומר, נוהל בין הצדדים משא-ומתן באשר להסדר טיעון, אך בדיון בפני לא הוזכר וכנראה לא עלה יפה. ככל שההוכחות יימשכו, אני רואה לנכון להפנות תשומת לב בית המשפט המחוזי לצורך לקבוע מועדי דיון רבים ככל האפשר בתקופת ההארכה הנוכחית.