בש"פ 1223/08 מדינת ישראל נ. נועם צור

בכתב אישום שהוגש נגד המשיב לבית המשפט המחוזי נטען, כי בחיפוש שנערך בדירתו ביפו נמצאו סמים מסוכנים: כ-900 גרם חשיש, כ-60 גרם קוקאין, כמויות קטנות של קנבוס ול.ס.ד. וכן משקל אלקטרוני. בגין כל אלה יוחסו למשיב עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, והחזקת כלים המשמשים להכנת סם או לצריכתו.

ביחד עם הגשתו של כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של העותר עד תום ההליכים. במהלך הדיון בבקשה זו לא היתה מחלוקת בדבר קיומה, לכאורה, של תשתית ראיתית ועילת מעצר. עם זאת, שוכנע בית המשפט, בעקבות תסקירים שהניח בפניו שרות המבחן, כי ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות חלופה אחרת, הכוללת מעצר בית, פיקוח על ידי שני ערבים, איזוק אלקטרוני, והפקדתן של ערבויות שונות.

כנגד החלטה זו משיגה המדינה בפני.

עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים שאינה שימוש או החזקה בסם לצריכה עצמית, מקימה חזקת מסוכנות ועילת מעצר סטטוטוריות (סעיף 21(א)(1()(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. עם זאת, הסכנה הגלומה במשיב אינה נסמכת על אותה חזקה בלבד, הואיל והוא הורשע בעבר בעבירות דומות, ובשנת 2000 אף נדון ל-18 חודשי מאסר. ככל שעובדותיו של כתב האישום הנוכחי תוכחנה בבוא השעה, נראה כי שוב לא יהיה מנוס מן המסקנה שהמשיב לא למד דבר מהתנסויותיו הקודמות בפלילים, וזהו מקור הסכנה הנשקפת ממנו לציבור.

בתי המשפט הרבו לתאר בפסיקתם את נזקיו של נגע הסמים, ועל הצורך להלחם באלה התורמים להפצתו של נגע זה. על כן, נקבע כי יש לנהוג באלה האחרונים ביד קשה, וככל שהדבר מתחייב גם להורות על מעצרם אף בטרם הוכרע דינם. בית משפט זה הוסיף וקבע לא אחת בעבר, כי אף שאין זה כלל בל יעבור שיש לעצור את כל מי שנמצא חוטא בעבירות על פי פקודת הסמים, נכון להורות על שחרורם של נאשמים בתחום זה רק בנסיבות מיוחדות. לדאבוני, לא מצאתי כי בעניינו של המשיב מתקיימות אותן נסיבות, אדרבא, נראה כי מדובר במי שחטא ושב וחטא בעבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים, וגם כאשר הושת עליו מאסר ממושך, לא היה בו כדי לשכנעו לשנות מאורחותיו. במשיב זה גלומה אפוא סכנה מוחשית, ולא שוכנעתי כי באמצעי הפיקוח שהוצעו יש כדי לאיין סכנה זו.

לפיכך, הערר מתקבל, והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים בעניינו.