בש"פ 1227/13 עזריאל צרום נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' קאפח ) במ"ת 42308-01-13 מיום 12.2.2013, בה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

תמצית העובדות על פי כתב האישום

1.

במסגרת כתב האישום, הכולל שישה אישומים, נאשם העורר בביצוע מעשים מגונים במספר קטינים מתחת לגיל 14 שנים – בתקופה שבין חודש אוגוסט 2011 ועד לחודש יולי 2012. בקצירת האומר יצויין כי העורר מואשם בכך ששכנע קטינים שהינם ילדים של חבריו, לשהות במחיצתו בכך שהזמינם למקומות בילוי שונים ושילם עבורם בעד פעילויות שונות. במקרים ובמועדים המפורטים בכתב האישום, ניצל העורר את קרבתו לקטינים ואת השפעתו הרבה עליהם על מנת לבצע בהם מעשים מיניים.

אשר על כן הואשם העורר בריבוי עבירות של מעשים מגונים בקטין מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); בריבוי עבירות של גרם מעשה סדום בקטין מתחת לגיל 14 לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 350 בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין; ובביצוע מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 ללא הסכמה חופשית לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין.

הליכי המעצר

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר הגישה המשיבה בקשה לעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הצדדים אינם חלוקים בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ובדבר קיומה של עילת מעצר בעניינו.

3.

במסגרת החלטתו סקר בית המשפט את האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר, ממנו עולה כי העורר, שהינו בן 59, הוא פדופיל אשר נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה לביצוע עבירות מין נוספות בילדים. בתוך כך התייחס שירות המבחן למפקחים שהציע העורר והמליץ שלא לשחרורו לחלופת מעצר.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין כי תסקיר שירות המבחן מצא שהעורר מניפולטיבי וכי הוא ניחן ביכולות פיתוי. עוד הוסיף בית המשפט כי הופתע לגלות שהעורר הועסק כמדריך טיפולי לבני נוער, וציין שהעורר הורשע בשנת 1998 בביצוע מעשים מגונים בקטינים, ונדון לעונש מאסר בפועל אותו ריצה בעבודות שירות. בהקשר זה הטעים בית המשפט כי "עצם החתירה למגע עם קטינים ולו במסגרת חינוכית, בשעה שהוא מונע על ידי דחפים מיניים, היא המלמדת על מסוכנותו הרבה". עוד הפנה בית המשפט לאמור בתסקיר המבחן, לפיו העורר אינו רואה כל בעיה בדרך התנהגותו. כללו של דבר סיכם בית המשפט וקבע שהעורר לא נמצא זכאי לאמונו של בית המשפט, וכי גם להתרשמות שירות המבחן המפקחים שהוצעו על ידיו יתקשו לזהות מצבי סיכון לנוכח המניפולטיביות המאפיינת את העורר.

תמצית נימוקי הערר

5.

לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי כהן – בית המשפט המחוזי לא דק פורתא באשר לטעמים המצדיקים לעמדתו, את שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים ובפיקוח צמוד של בני משפחתו. בהקשר זה נטען כי היה על בית המשפט לייחס משקל לכך שהעבירות שאותן ביצע העורר לכאורה נפסקו כשישה חודשים בטרם נעצר ולכך שלחובתו עבר פלילי ישן ביותר אשר לאחריו תיפקד באופן נורמטיבי לחלוטין. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בהתייחסו לעבודתו של העורר עם קטינים, שעה שזו הופסקה עם הרשעתו בשנת 1998. כמו כן נטען כי העורר מודע לבעיה ממנה הוא סובל, וכי בהתאם לכך ברצונו לעבור כל הליך טיפולי שנדרש על מנת להתמודד עימה. לבסוף מציין העורר כי לנוכח החלופה המוצעת – שהינה מרוחקת מהמתלוננים וכוללת מפקחים נורמטיביים המוכנים לערוב להתנהגותו – היה על בית המשפט להורות על שחרורו לחלופת

מעצר. במהלך הדיון לפני ביקש עו"ד כהן כי ייערך תסקיר משלים בענייננו של העורר, וציין כי העורר נכון לשהות בחלופת מעצר קשיחה, שתכלול איזוק אלקטרוני.

תגובת המשיבה

6.

לטענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד איתמר גלבפיש – המקרה דנן הינו מקרה מובהק שבו אין להורות על שחרור לחלופת מעצר. בהקשר זה נטען כי מתסקיר שירות המבחן עולה שהעורר שולל את הבעייתיות הטמונה במעשיו, וכי המפקחים שהוצעו על ידיו לא הבינו את מצבו לאשורו. בכך הפנה בא כוח המשיבה להלכה של בית משפט זה, לפיה אין לסטות מהמלצה שלילית בתסקיר שירות מבחן. כן ציינה המשיבה את עברו הפלילי של העורר, שעניינו ביצוע שני מעשים מגונים בקטינים. לעמדתה, העובדה שהעורר לא השכיל לנצל את פרק הזמן שחלף מאז שהורשע (כ-15 שנים) – עומדת לו עתה לרועץ. באשר לטענת העורר לעניין הטעות שנפלה בהחלטת בית המשפט קמא בדבר המשך עבודתו של העורר עם קטינים לאחר הרשעתו בשנת 1998 – הודה בא כוח המשיבה בהגינותו כי מדובר בטעות, אך ציין כי לעמדתו אין בכך כדי להביא לשינוי בתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפני ובחנתי את האסמכתאות שהוגשו במהלכו – הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להתקבל חלקית, כך שייערך בעניינו של העורר תסקיר משלים על ידי שירות המבחן, שיעריך את האפשרות להורות על שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח מתאים.

8.

למסקנתי האמורה הגעתי בשים לב לארבעה טעמים מרכזיים. ראשית , אין לכחד כי עברו הפלילי של העורר הינו ישן, כאשר הלה הורשע בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה בקטין, לפני כ-15 שנים, ובגינן הושת עליו עונש קל יחסית (שישה חודשי מאסר שרוצו בדרך של עבודות שירות). שנית , כפי שהודה בהגינותו בא כוח המשיבה, בית המשפט קמא סבר, בטעות, כי העורר שב לעבוד עם קטינים לאחר הרשעתו, אלא שבפועל, את העבירות מושא האישום הישן ביצע העורר אגב עבודתו זו – ועזב אותה עם היוודע האישומים נגדו. להשקפתי, מדובר בעניין שיש ליתן לו משקל מסוים, שהרי בית המשפט קמא ציין במפורש, על יסוד הנתון השגוי לעיל, כי חזרתו של העורר לעבוד עם קטינים חרף מודעותו לבעיה ממנה הוא סובל, מלמדת על "מסוכנותו הרבה". הנה כי כן, מסקנה זו אינה יכולה לעמוד עוד, ומקריאת ההחלטה קמא נדמה שניתן לנתון שגוי זה משקל מסוים. שלישית , במהלך הדיון לפני ציין בא כוח העורר כי מרשו נכון לשהות בחלופת מעצר הדוקה, שתכלול איזוק אלקטרוני, וכי יש בכוחו להציג, ככל שיידרש לכך, מפקחים נוספים. רביעית , משקל מסוים, גם אם לא רב, ניתן לייחס לעובדה שהעורר חדל ממעשיו כחצי שנה לפני הגשת כתב האישום נגדו, ולא עם הגשת התלונות מצד המתלוננים [השוו: בש"פ 4442/03 פלוני נ' מדינת ישראל (25.5.2003)].

9.

אשר על כן, וחרף ההמלצה השלילית בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר, אשר לא בנקל יסטה ממנה בית המשפט [ראו והשוו: בש"פ 7021/11

מדינת ישראל נ' אבו סהיבאן (28.9.2011), פסקה 8 להחלטתו של השופט ע' פוגלמן ], מצאתי לנכון, מהטעמים שפורטו לעיל, להורות על עריכת תסקיר משלים כאמור. תסקיר זו יוגש לבית המשפט קמא לא יאוחר מיום 11.3.2013 שישוב ויבחן האם קיימת אפשרות להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר כמוצע על ידיו.

10.

אשר על כן, הערר מתקבל בחלקו כמפורט בסעיפים 7 ו-9 לעיל.