בש"פ 1238/10 עלי טלאלקה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חיימוביץ) מיום 7.2.10 בתיק עמ"ת 4603-02-10 בה אושרה החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (סגנית הנשיא בית אור) מיום 31.1.10, בה נעצר העורר עד תום ההליכים.

ב.

בכתב אישום מתוקן מיום 3.12.09 הואשם העורר, יליד 1976 ובעל עבר פסיכיאטרי, בתקיפה הגורמת חבלה של ממש כנגד אשתו, ובהדחה בחקירה. כנטען, תקף את אשתו על-ידי כיבוי סיגריה בוערת בעינה השמאלית, דבר שהזקיק טיפול רפואי, וכן ניסה להניעה שלא להתלונן ולמסור הודעת שקר כי נפגעה משמן רותח. עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעבירת התקיפה, ולקיום עילת מעצר בשל כך.

ג.

בהחלטת בית משפט השלום בבאר שבע (סגנית הנשיא בית אור) מיום 29.12.09 נקבע (ב"ש 11018/09), כי קיימות ראיות לכאורה בשני האישומים וכן עילת מעצר, והוחלט על הזמנת תסקיר.

ד.

בתסקיר ראשון תוארו מסכת משפחתית מורכבת וכן רקע פסיכיאטרי שכלל אשפוזים. צוין כי המתלוננת חפצה בשיקום מערכת היחסים ואוהבת את העורר. כיון שאבי העורר שהוצע כחלופה לא הגיע לשירות המבחן, ונוכח התרשמות מרמת סיכון להישנותה של התנהגות פורצת גבולות, לא הומלץ על שחרור. בדיון מיום 19.1.10 הוחלט על הזמנת תסקיר משלים אשר יבחן חלופת מעצר בבית אביו של העורר. בתסקיר המשלים הומלץ, לאחר התלבטות, על חלופה בבית האב שכבר שימשה בעבר – בפיקוח האב והאח , כדי להבטיח את נטילת הטיפול התרופתי המצמצם סיכון, וכן פיקוח מעצר. ביום 31.1.10 החליט בית משפט השלום כי אין מקום להורות על חלופת מעצר; נאמר, "כי מדובר במשיב מסוכן ביותר, אשר רק אם הוא נוטל תרופות פסיכיאטריות, יש סיכוי לנטרול המסוכנות שלו... התקיפה היא קשה... [ו]נעברה בעוד מאסר מותנה תלוי ועומד כנגד המשיב". צוין, כי גם שירות המבחן התלבט רבות עד שהמליץ על חלופת המעצר, נוכח העומס הכבד המוטל על אבי העורר, הערב האפשרי, המטופל ב-10 ילדים. הוזכר, כי הפיקוח דורש גם הבאת העורר לטיפולים פסיכיאטריים, וכן כי מקום החלופה מצוי מרחק לא גדול ממקום הימצאות האשה, דבר המגביר את החשש לפגיעה נוספת בה.

ה.

עררו של העורר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה. נאמר, כי "מדובר באדם שמסוכנותו גבוהה ביותר ומבוססת, בין היתר, על מחלת נפש שהוא סובל ממנה"; כן הוזכר עברו הפלילי של העורר בעבירות אלימות במשפחה (איומים ותקיפה). נקבע, כי יש להבחין בין המקרה לפרשה מלפני כשנתיים, בה אושר לעורר, בהליך אחר בבית משפט השלום שעניינו איומים על רעייתו, להשתחרר לחלופת מעצר בבית אביו – זאת הן נוכח חומרת העבירה, והן מהטעם שהדרישות מן המפקח עתה גבוהות יותר.

ו.

בערר עתר העורר לשחרורו לחלופת המעצר שעליה המליץ שירות המבחן. זאת, בטענה כי שירות המבחן שקל את מאפייני החלופה בבית האב על כל היבטיהם, בחן את המפקחים המוצעים, והתרשם כי הם מבינים את האחריות המוטלת עליהם ויוכלו למלא משימתם ולהציב לעורר גבולות. ונטען כי עתה מחוזקת החלופה בבית האב, שאושרה בעבר וקוימה כדבעי,

על ידי ערב נוסף בדמות אחי העורר, וכן בפיקוח שירות המבחן.

ז.

בדיון הוסיף וטען עו"ד אלקבץ לעורר, כי אכן לעורר בעיה פסיכיאטרית, אך הפיקוח עתה יהא טוב יותר מאשר בעבר.

ח.

עו"ד בלומנפלד טענה למדינה, כי דווקא משאותה שופטת – סגנית הנשיא בבית משפט השלום – שבעבר שיחררה את העורר לחלופה ועתה לא ראתה לעשות כן, אין מקום לקבלת הערר. המדובר באירוע מכוער, במי שהורשע באלימות כלפי אותה מתלוננת, ולא נרתע גם נוכח מאסר על תנאי בר הפעלה. צוין, כי התסקיר הראשון מעיד על מסוכנותו, והחלופה קרובה למתלוננת (מרחק כ- 20 קילומטרים ).

ט.

עיינתי בתעודה הפסיכיאטרית מיום 3.12.09, המעידה על הפרעה נפשית מורכבת, המצויה בהפוגה ומצריכה המשך מעקב תרופתי (נקבעה אחריות למעשים וכשירות לעמוד לדין). כן עיינתי בגליון הרישום הפלילי של העורר. הוא נדון בעת שירותו בצה"ל (ב- 1998) בעבירת סמים, ב- 2003 לקנס ומאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת על איומים ותקיפה, וב- 2007 למאסר על תנאי לשלוש שנים בעקבות עבירת איומים (התנאי - על עבירה בה הורשע או כל עבירה בעלת יסוד של אלימות).

י.

תיק זה מעורר את השאלה כיצד נוהגים בגדרי מעצר באדם בעל רקע פסיכיאטרי שבידיו במידה מסוימת "מפתחות ההתנהגות" על-ידי נטילת תרופות כראוי, ומשאינו עושה כן נוטה הוא להתפרצויות זעם, כפי שעולה בעליל משיחות שירות המבחן עם בני משפחה. הקרבן המיידי, הפעם כמו במקרה קודם, היא רעייתו – ואף שהיא ביטאה בפני שירות המבחן עמדה חיובית כלפי העורר, מי לידנו יתקע כי לא תבוא התפרצות זעם חדשה בשל אי נטילת תרופות. שאלה זו אמנם יפה גם לאחר סיום ההליך הנוכחי כולו ולא רק לעניין המעצר, אך שני בתי המשפט העדיפו לעת הזאת להותיר את העורר במעצר. נוכח מסוכנותו והעבר הפלילי כלפי המתלוננת. לא בלי התלבטות מה אני מצטרף לדעתם, ומכל מקום לעת הזאת לא ראיתי מקום להתערבות בה, הגם שאין פסול במפקחים כשלעצמם, וזאת נוכח ההישנות. אכן, אילו היה מדובר במקרה ראשון, הייתי נוטה לאשר את החלופה, אך משחוזר לכאורה הניגון העצוב, איני רואה מקום להתערבות לעת הזאת.

י"א.

ואולם אוסיף: לא ידוע לי היכן עומד התיק העיקרי, אך המדובר בתיק קטן ממדים ביותר, ובו בעצם, מלבד מספר אנשי משטרה, שני עדים מהותיים – המתלוננת ועד נוסף בן משפחה. ככל שאין הסדר טיעון, שומה על בית משפט השלום לנהל את התיק בהקדם האפשרי, כך שיוכל להידרש ביישוב הדעת לעניינו של העורר, על כל הבעייתיות אך גם הסיכוי. על כן ככל שאין תאריכים לקידום המשפט, מופנית תשומת לב הצדדים לצורך בכך, בהתחשב בעובדה שהעורר במעצר מזה כמעט שלושה חודשים. דווקא נסיבות העורר והמשפחה מחייבות משפט ללא שיהוי רב.

י"ב.

בנתון לכך איני נעתר לערר.