בש"פ 1238/98 פיראס חוסני נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט המחוזי בנצרת בו הואשם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת סכין שלא כדין.

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 31.1.98 נסע העורר ברכבו של חברו, שאדי, בעת שהבחין בשני המתלוננים שצעדו ברגל. העורר סבר כי אחד מהמתלוננים, עשה כלפיו תנועה מגונה, הוא הורה לשאדי לעצור את הרכב, ומשנענה האחרון לבקשתו, ירד מהרכב וסטר ליוסף בן מאזן. בן דודו של יוסף בן מאזן הנ"ל, ניסה להתערב והעורר סטר גם לו. פרצה קטטה בין העורר לשני המתלוננים ובמהלכה דקר העורר את שניהם. כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלוננים חבלות חמורות.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו והשופט קמא נעתר לבקשה. השופט המלומד קבע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של העורר וכי העבירות בהן מואשם העורר יוצרות חזקת מסוכנות המקימה עילת מעצר. עוד קבע השופט כי אין חלופה למעצרו של העורר. מכאן הערר שבפני.

בדיון שנתקיים בפני חזר בא כוחו המלומד של העורר בחצי פה על טענותיו בבית המשפט המחוזי על פיהן אין בראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת לעבירות המיוחסות לו, זאת לאור הסתירות שנתגלו בין שתי הודעותיו של העד יוסף בן מאג'יד, ולגוף העניין טען מעין טענה של הגנה עצמית. את מרבית טענותיו, כיוון הסניגור המלומד, ובצדק, לעניין קביעת חלופת מעצר על פיה יהיה העורר נתון במעצר בית מלא בבית אביה של ארוסתו, בכפר עוספיה. לטענתו, העברתו של העורר מנצרת לעוספייה והשמתו במעצר בית מלא, תחת השגחתו של אחי ארוסתו, תשיג את מטרת המעצר ולפיכך ניתן להסתפק בחלופה האמורה.

לאחר ששקלתי את מידת הפגיעה בחירות העורר מחד גיסא, ואת הסיכון הנשקף לציבור ולמתלוננים מהעורר מאידך גיסא, הגעתי למסקנה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה ניתן להסתפק בחלופת המעצר המוצעת.

בהתאם להחלטתי הומצא לי תצהירו של אחיה של ארוסתו של העורר, מר אמין קאסם, המתחייב לדאוג לכך כי העורר ימצא בכל שעות היממה בבניין המשמש הן כמרכז למורשת הבדואית והן למגוריו של מר קאסם, בכפר עוספייה. מר קאסם התחייב להיות אחראי כי העורר יועסק בשעות הבוקר בעבודות שונות במרכז למורשת הבדואים ובשעות הערב ישהה בביתו של מר קאסם, הנמצא, כאמור, באותו בניין. עוד התחייב מר קאסם להודיע מיידית לפרקליטות מחוז הצפון על כל הפרה של ההחלטה בקשר לתנאי שחרורו של העורר כפי שייקבעו על ידי בית המשפט.

הרקע לעבירה שבוצעה על ידי העורר הוא, ככל הנראה, סכסוך בין המתלוננים לעורר ובעקבות המעשים המפורטים בכתב האישום, נוצרה מתיחות בין משפחות הצדדים לסכסוך. נראה כי הרחקתו של העורר אל מחוץ לעיר נצרת והשארתו במעצר בית מלא בהשגחתו של אחי ארוסתו, יש בהם כדי להשיג את תכלית המעצר.

אני מקבלת איפוא את הערר ומורה על שחרורו של העורר ממעצרו בתנאים אלה: העורר ישהה בכל שעות היממה במעצר בית מלא בבנין שברחוב חושי מספר 1 בכפר עוספייה, תחת השגחתו הצמודה של מר אמין קאסם; העורר לא יצור כל קשר עם המתלוננים או מי ממשפחתם; יופקד סכום כסף של 20,000 ש"ח וכן תומצא ערבות צד ג' על ידי מר אמין קאסם בסך של 50,000 ש"ח למילוי תנאי השחרור בערובה; ניתן בזה צו לעיכוב יציאתו של העורר מן הארץ; אם ברשותו דרכון עליו להפקידו במשטרה. במידה והעורר לא יעמוד בתנאים אלה הוא ישאר במעצר עד למילויים או עד תום ההליכים, הכל לפי המוקדם.