בש"פ 1246/97 דקה חאדר נ. מדינת ישראל

1.

על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום בשל עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות, גניבה, גניבת רכב, נהיגה ללא רשיון ושימוש ברכב ללא רשות וכן עבירות נוספות. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נכנסו המשיב ואדם נוסף לחנות תכשיטים ברחוב ירושלים בבת ים, אחד מהם איים על בעל החנות באקדח, ואז שברו את זכוכיות הויטרינות וגנבו תכשיטים. באישום שני מיוחסת למשיב גניבת אופנוע ובאישום שלישי מיוחסת לו גניבת משאית ושימוש בה לצורך גניבת צמיגים.

בית המשפט המחוזי ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

2.

אקדים ואומר, לענין האישום

השני, כי העורר נתפס בשעה שנהג במשאית הגנובה שעליה היו הצמיגים. אשר לאישום השלישי, הרי נמצא האופנוע הגנוב ליד ביתו.

השאלה העיקרית שבה נחלקו באי כוח בעלי הדין היא אם יש בטביעת אצבעו של העורר שנמצאה על זכוכית של הויטרינה שנפרצה, כדי לשמש ראיה לכאורה להשתתפותו בשוד. על כך השיב בית המשפט המחוזי בחיוב ומכאן החלטתו לצוות על מעצרו עד תום ההליכים.

3.

דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי.

טביעת אצבעו של העורר נמצאה על גבי צידה הפנימי של זכוכית הויטרינה והטביעה היתה של אגודל. די בשני נתונים אלה כדי להפריך את הסברו של העורר לפיו ביקר בחנות לצורך החלפת סוללה בשעונו ובזמן ביקורו הצביע על שרשרת שהיתה בתוך הויטרינה. אין דרכם של אנשים להצביע באגודל והצבעה אינה כרוכה במגע עם צידה הפנימי של הזכוכית.

עוד טען העורר בהודעתו האחרונה במשטרה כי ביקר בחנות כ-

5 - 4 חודשים לפני הפריצה. טענה זאת נסתרת על ידי הודעתו של בעל החנות שסיפר שהוא ואשתו נוהגים לנקות את זכוכיות הויטרינות מידי יום ביומו בחומר ניקוי ובמטלית. גם בכך חיזוק למסקנה דלעיל.

חיזוק נוסף בעובדה שבשתי הודעותיו הראשונות התכחש העורר לכך שהיה בחנות. הסבריו המאוחרים יותר אינם מסירים את הספיקות שמעלה ההכחשה.

4.

סוף דבר. הסברו של העורר אינו בגדר הסבר סביר. לפיכך עומדת המצאותה של טביעת האצבע על מכונה כראיה לכאורה להוכחת אשמתו.

הערר נדחה.