החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 126/18 בני ריאהי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

תעבורה · סמכות מקומית בעתירה לביטול פסילה מנהליתבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי על החלטת בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטה שקבעה כי הסמכות המקומית לדון בעתירה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה נתונה לאילת ולא לאשדוד. נקבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית, שכן כבר נדונה הסוגיה בהחלטה קודמת. הבקשה נדחתה ללא צורך בתגובה.

העובדות

המבקש נתפס בחשד לנהיגה במהירות של 131 קמ"ש במקום שבו המהירות המרבית המותרת היא 80 קמ"ש, ורישיון הנהיגה שלו נפסל מנהלית על ידי קצין משטרה. לפני הגשת כתב אישום הגיש עתירה לביטול הפסילה לבית משפט השלום לתעבורה באשדוד, ובית המשפט קבע כי הסמכות המקומית נתונה לאילת. ערר המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הסמכות המקומית לדון בעתירה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה נתונה למקום ביצוע העבירה או למקום אחר

הלכות

  1. 1

    הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ולכן דינה להידחות

    ״שהבקשה הנוכחית אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • סמכות מקומית
  • פסילה מנהלית
  • בית משפט השלום לתעבורה
  • מקום ביצוע העבירה
  • שימוע
  • חשיבות עקרונית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

126/18

לפני:

כבוד השופט י' עמית

המבקש:

בני ריאהי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על

החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק ע"ח 45812-12-17 שניתנה ביום

29.12.2017 על ידי כבוד השופטת ד' כהן

בשם המבקש:

עו"ד יהונתן רבינוביץ

החלטה

1.

המבקש, תושב אבן יהודה, נתפס באילת בחשד לנהיגה במהירות של 131 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 80 קמ"ש, ורישיון הנהיגה שלו נפסל ביום 13.12.2017 על-ידי קצין משטרה.

בטרם הוגש נגדו כתב אישום, הגיש המבקש עתירה לבית משפט השלום לתעבורה באשדוד לביטול הפסילה המנהלית של רישיונו. בית משפט השלום קבע כי הסמכות המקומית לדון בעתירה נתונה לאילת. זאת, שכן מרב הזיקות – מקום ביצוע העבירה, מקום ביצוע השימוע למבקש, מקום היחידה החוקרת והמקום בו יועד להיות מוגש כתב האישום – נמצאות באילת. עררו של המבקש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה.

2.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי יש לבטל את שתי ההחלטות הנ"ל, ולהשיב את עתירתו להתברר לבית משפט השלום לתעבורה באשדוד, שכן הן עומדות בניגוד לפסיקת בית משפט זה וגורמות להכבדה מיותרת על המבקש.

4.

כפי שעולה מהבקשה, היא כבר הפכה לתיאורטית. מכל מקום, כבר נתתי החלטה עקרונית בנושא הסמכות המקומית במקרים מעין אלה, בבקשה שהוגשה בשעתו על ידי בא כוח המבקש דכאן (בש"פ 3305/16 הלן נ' מדינת ישראל (26.5.2016)). מכאן,

שהבקשה הנוכחית אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו החלטתי בבש"פ 6052/17 עללא דין זיר נ' מדינת ישראל (26.7.2017), והאסמכתאות שם).

אשר על כן, הבקשה נדחית אף ללא צורך בתגובה.

ניתנה

היום, כ"ב בטבת התשע"ח (9.1.2018).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

הלכות

  1. 1הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ולכן דינה להידחות