בש"פ 1261/11 מחמוד (סמיח) חמאד נ. מדינת ישראל

1.

בתאריך 14.11.2010, בשעת בוקר, אירע שוד בסניף הדואר במג'ד אל-כרום, במהלכו נגנב סכום של כ-15,000 ₪. נטען שאת המעשה ביצעו העורר ווולא חלאילה (להלן: חלאילה). על פי גרסה זו נכנס חלאילה לבנק חמוש באקדח, ממנו ירה באוויר ועמו איים על הנוכחים. כל אותה עת המתין העורר מחוץ לסניף, ולאחר שחליאלה יצא משם הם נמלטו יחדיו על קטנוע, תוך שהם יורים באוויר. במהלך המרדף אחר השודדים הציבו שוטרים מחסום בדרכם, אולם הם עקפו אותו והמשיכו בנסיעה תוך שהם עולים על אי-תנועה, נוסעים בכיוון הנגדי לכיוון התנועה ומסכנים את כל מי שנקלע לדרכם.

2.

בגין העובדות האמורות יוחסו לעורר עבירות של שוד בחבורה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, החזקה ונשיאת נשק, ירי באזור מגורים, הפרת הוראה חוקית, ונהיגה ללא רישיון. בד בבד עם הגשתו של כתב האישום ביקשה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לה. נגד החלטה זו מופנה הערר.

3.

העורר טען, תוך שהוא מסתמך על חוות דעת פסיכיאטרית שמצאה אותו כשיר לעמוד לדין, ובו נכללה המלצה לשלבו בתהליך גמילה מסמים שהוגדרה כ"מסגרת מובנית ומאורגנת", כי על בית המשפט המחוזי היה לבדוק סוגיה זו באופן מעמיק, ומשלא נהג כך נכון להורות על חידוש הדיון בעניינו לאחר שיוגש תסקיר מבחן.

4.

נדמה כי עניין אחד נעלם מעיניו של העורר, וכוונתי לכך שההליך הפלילי לא נועד רק לטפל בנאשם במטרה לשקמו, אלא גם ליתן מענה לסוגיות נוספות, וביניהן, עשיית צדק עם הקורבן, גמול והרתעה. אכן, אנו רחוקים משלב גזר-הדין, אם בכלל, שהרי העורר טרם הורשע בדינו, אולם כבר עתה ניתן לומר במידה רבה של וודאות, כי קיימת זיקה הדוקה בין רצונו של העורר להשתלב בתהליך טיפולי לחששו מפני תוצאתם של ההליכים המתקיימים בעניינו. קיומה של זיקה כזו כשלעצמה אינה מהווה סיבה לדחות בקשתו של נאשם להיגמל מהתמכרותו לסם, אולם על הנאשם גם להוכיח כי כוונת הגמילה גמלה בלבו קודם לביצוען של העבירות, ולא כתוצאה מהן. זה אינו המצב בעניינו של העורר, ועל כן לא היה מקום לנקוט בעניינו באותו צעד חריג של שילובו כבר עתה בתהליך טיפולי. עם זאת, וככל שהעורר מבקש באמת ובתמים לשנות את אורחותיו, הוא יוכל להביע משאלה ברוח זו במהלך הטיעונים לעונש, ככל שיורשע, ואם יימצא מתאים, מותר להניח כי שלטונות הכלא יעשו מאמץ ללכת לקראתו.

נוכח האמור, הערר נדחה.