בש"פ 1269/04 מדינת ישראל נ. יורם(רן) עובד

המבקש הורשע ביום 2.12.03 על ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, ונגזר עליו עונש של ארבע שנות מאסר, מתוכם עשרים וארבעה חודשים ועשרים ותשעה ימים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

ביום 29.1.03 הגישה המשיבה לבית-משפט זה ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי. מאחר והמבקש כבר לא היה נתון במעצר, הואיל וריצה את תקופת המאסר שהוטלה עליו, ביקשה המשיבה, בהתאם לסעיף 44(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, לקבוע תנאים מגבילים להבטחת התייצבותו בערעור.

בא-כוח המבקש ביקש לאפשר לו לצאת מן הארץ, על מנת להפגש עם משפחת בת זוגתו, אשר מתגוררת בהולנד. יש לציין כי המבקש נושא באזרחות הולנדית נוסף לאזרחותו הישראלית וכי הוא מנהל חלק מעסקיו שם.

ביום 19.2.04, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל. הגם שבמקרה הנדון מצאתי הצדקה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקש, החלטתי כי הטלת ערובה מתאימה עשויה להקטין באופן משמעותי את סיכויי אי חזרתו לארץ.

בהתאם לאמור לעיל, ניתן נגד המבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ עד למתן פסק דין בערעור שהוגש מטעם המדינה, אולם קבעתי באותה החלטה כי יהיה רשאי המבקש לצאת מן הארץ בכפוף להפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך של 200,000 ש"ח וכן ערבות צד ג' של שלושה אנשים על סך של 200,000 ש"ח.

ביום 7.3.04, הגיש המבקש בקשה לשינוי תנאי השחרור בערובה וטען כי לא הצליח לגייס את הסך 200,000 ש"ח וכמו כן לא הצליח לגייס שלושה ערבים לפי ההחלטה הנ"ל.

בא-כוח המשיבה ביקש לדחות את הבקשה ולהשאיר את ההחלטה מיום 19.2.04 על כנה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתי את העניין, הגעתי למסקנה כי אין מקום לשנות את ההחלטה מיום 19.2.04.

אשר על כן, הבקשה נדחית.