בש"פ 127/22מדינת ישראל נ. עיסא הייב

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 4.1.2022, במ"ת 16084-12-21 (השופט ע' טאהא ), שבה נקבע כי "קיימים קשיים ראייתיים לא מבוטלים, במארג הראייתי שהציגה [העוררת]" ; ועל החלטה נוספת מאותו יום (השופט ש' אטרש ) , שבה הוחלט על שחרור המשיב, עיסא הייב, לחלופת מעצר בתנאים.

2.

נגד עיסא, ושניים נוספים, הוגש כתב אישום, המייחס להם ביצוע בצוותא של עבירות נשיאת נשק, ירי מנשק חם, והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 4.11.2021, בשעה 10:30 בקירוב, הותקף קרוב משפחתו של עיסא, לאפי הייב. עיסא, יחד עם אחיו שעיב, ואחיו של לאפי, סאדר, סברו כי התוקפים משתייכים למשפחה המצויה עמם בסכסוך ממושך, והחליטו לבצע 'פעולת תגמול'. השלושה נפגשו בביתו של קרוב משפחה נוסף, עומר, הצטיידו באקדח וברימון הלם, והחלו בנסיעה, במכוניתו של שעיב, לעבר בית עסק השייך למשפחה היריבה. בהגיעם למחוז חפצם, בשעה 11:48, ירה מי מהם לעבר בית העסק באמצעות האקדח, והושלך רימון ההלם. לאחר מכן נמלטו הנאשמים מן המקום. בהמשך, זימנה המשטרה את עיסא לחקירה, אך זה הסתתר, עד למעצרו ביום 28.11.2021.

3.

הכול מודים, כי עיסא שהה בחברתם של שאר הנאשמים דקות ספורות קודם לאירוע הירי, וכן גם דקות ספורות לאחריו: בידי העוררת סרטון, בו נראה עיסא בבירור, שוהה בביתו של עומר, יחד עם שאר הנאשמים,

בסמוך לאחר תקיפתו של לאפי (בשעה 11:41). בהמשך, נראית מכוניתו של שעיב, שממנה בוצע הירי, עוזבת את המקום (סמוך לשעה 11:45); מיד לאחר ההימלטות מזירת האירוע, ביצעה מכוניתו של שעיב תאונה – ועיסא תועד על-ידי עוברי אורח, בקרבת המכונית הפגועה (בשעה 11:53). מחלוקת התעוררה אפוא ביחס ל-12 הדקות שחלפו, למן הרגע שבו נצפה עיסא בביתו של עומר, ועד הרגע שבו תועד בזירת התאונה: העוררת טוענת כי בפרק הזמן שחלף, שהה עיסא בתוך מכוניתו של שעיב, נטל חלק – למצער כ'מבצע בצוותא' – באירוע הירי, וכך 'מצא עצמו' בזירת התאונה.

4.

אין חולק, כי לא די בהימצאותו של עיסא בסביבת המכונית לפני ואחרי אירוע הירי, כדי ללמד על מעורבותו בביצוע העבירה. כך למשל, אחיו של עיסא, מוחמד, אשר אינו חשוד במאום, נכח גם הוא בביתו של עומר קודם לאירוע (וכמוהו גם מספר קרובי משפחה נוספים), ולאחריו – חש לזירת התאונה. אלא שהעוררת טענה לקיומן של ראיות רבות נוספות, הקושרות לכאורה את עיסא לאירוע הירי: בעוד שבתיעוד מביתו של עומר, נראה עיסא בריא ושלם, הרי שבתיעוד לאחר התאונה, ניתן להבחין בבירור כי הוא פצוע בידו הימנית, פציעה מדממת ומשמעותית. בנוסף, בתוך המכונית נמצאו שרידי דמו של עיסא, מסיכת סקי ועליה שרידי הדנ"א של עיסא, וארבעה תרמילי קליעים, שנורו מאקדח זהה לאקדח שנעשה בו שימוש, במסגרת עבירה קודמת שבביצועה הורשע עיסא. כמו כן, בפרק הזמן הקצר שבין תקיפתו של לאפי לבין ההתכנסות בבית עומר, קיים שעיב שיחות טלפון הן עם עיסא, הן עם סאדר. אם לא די בכך, על-פי הודעת מדובב, ששהה עם סאדר בתא המעצר, הודה סאדר כי ביצע את הירי יחד עם שני בני דודיו, שאחד מהם אמור להתחתן סמוך לאחר מכן. יש רגליים לדבר, כי מדובר בעיסא, בן-דודו של סאדר, שחתונתו נקבעה למועד סמוך לאירוע הירי. לכך יש לצרף שלל חיזוקים וראיות לכאוריות נוספות: הימלטותו של עיסא לאחר הפתיחה בחקירה; שינויי גרסה, ואי-דיוקים רבים בהודעותיו ובהודעות מעורבים נוספים; ועוד.

5.

עיסא לעומת זאת, כפר בקיומן של 'ראיות לכאורה', אשר עשויות להצדיק את מעצרו. על-פי גרסתו, לאחר ההתכנסות בביתו של עומר, חזר לעבודתו באתר בניה סמוך, שם נפצע. דקות ספורות לאחר מכן, בעודו מדמם, נודע לו כי אחיו היה מעורב בתאונה. או אז נסע במהירות למקום התאונה, ובהגיעו לזירת התאונה, נכנס למכוניתו של שעיב על מנת לוודא שלא נשכחו בה חפצים בעלי-ערך. גרסה זו, כך עיסא, מתיישבת עם הראיות המצויות בידי העוררת, שכן יש בה כדי להסביר את פשר הימצאותו במקום התאונה, ואת שרידי הדם והדנ"א שנמצאו במכונית ועל גבי המסיכה. לצד זאת, טען עיסא טענות רבות, מן הגורן ומן היקב, בנוגע למשקלן של הראיות השונות. בעיקר טען, כי שעה שבראיות נסיבתיות עסקינן, ובהתחשב בקיומה של גרסת חפות חֲלוּפִית, המתקבלת על הדעת, אזי אין די בראיות שהוצגו על-ידי העוררת, כדי לעמוד ברף הנדרש למעצר מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים.

6.

ביום 4.1.2022 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט ע' טאהא ). נקבע, כי "אף שמארג ראייתי זה נראה במבט ראשון מרשים, קיימת חולשה לא מבוטלת במארג הראיות, שלא ניתן להתעלם ממנה בשלב זה של המעצר עד תום ההליכים" . בית המשפט המחוזי הצביע על כך שאותן 'ראיות לכאורה' – נסיבתיות כולן. ובהתחשב במספר סימני שאלה, המתעוררים ביחס לחלק מאותן ראיות – אין די בהן כדי להצדיק את מעצרו של עיסא עד תום ההליכים. נוכח האמור, ובהתחשב ב'יש' הראייתי הקיים, נקבע כי יש לבחון את שחרורו של עיסא לחלופת מעצר. בהחלטה נוספת מאותו יום (השופט ש' אטרש ), הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של עיסא לחלופת מעצר, בבית אחותו בכפר נחף, לאחר שחלופה זו נשקלה, והמפקחים שהוצעו הניחו את דעתו של בית המשפט.

מכאן הערר שלפנַי.

7.

בערר שהוגש, וכך גם בדיון על-פה, טענה העוררת כי בהחלטת בית המשפט המחוזי – נפלו שגגות רבות. הן בפן העובדתי, הן בפן המשפטי. בין היתר נטען, כי בית המשפט המחוזי הקדים את זמנו של ההליך העיקרי, 'ירד לזירה', ובחן את משקלה של כל ראיה וראיה לגופה. זאת, חלף השקפה 'ממעוף הציפור' על המכלול הראייתי כולו, כ'מקשה אחת' – כפי שנדרש בשלב המעצר. ב"כ של עיסא, מנגד, סמך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, על סמך נימוקיה.

8.

לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר – להתקבל. ישנן די והותר ראיות לכאורה, המצדיקות את מעצרו של עיסא עד תום ההליכים. אמנם כן, בפי עיסא טענות רבות, הראויות להישמע. אך מקומן של אֵלו בהליך העיקרי; לא כעת. בשלב זה, לשם קביעה כי קיימות 'ראיות לכאורה', די בקיומו של "סיכוי סביר, שהראיות הקיימות [...], לאחר שיעברו את כור ההיתוך של ההליך הפלילי, יש בכוחן להוכיח את אשמתו" (בש"פ 8087/95

זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 144 (1996)).

9.

במרבית המקרים, מבחן העזר המסייע לקבוע האם הושג רף זה, הוא מבחן 'אם נאמין': "אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המעשה המיוחס לו?״ (בש"פ 215/19 סלאימה נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (22.1.2019)). ברם, כאשר מדובר בראיות נסיבתיות, מבחן 'אם נאמין' מאבד מכוחו; גם אם ינתן משקל מקסימלי לראיות הנסיבתיות כולן, ההרשעה אינה מובטחת. יש בכוחו של הנאשם להעמיד גרסת חפות, שאינה נסתרת חרף אותן ראיות נסיבתיות. אולם, בכך אין כדי למנוע מראיות נסיבתיות לשמש כ'ראיות לכאורה'. לגביהן נקבע מבחן אחר, השוואתי. במסגרתו, נבחנת גרסתה המפלילה של התביעה, אל מול גרסת החפות המתחרה של הנאשם. "ההלכה הפסוקה מורה כי ניתן להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים, על יסוד קיומן של ראיות נסיבתיות בלבד, ובלבד שבית המשפט בחן האם ראיות אלה הן בעלות עוצמה כזו המובילה למסקנה ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה, או שמא קיים הסבר חלופי הגיוני שעשוי להתקבל בסופו של ההליך הפלילי" (ע"פ 8721/15

פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 45 והאסמכתאות שם (2.1.2018)).

10.

מסקנתי היא, כאמור, כי העוררת עמדה בנטל זה. על פני הדברים, קיימת תשתית ראייתית, בלתי שנויה במחלוקת, הממקמת את עיסא במקום ממנו יצאה המכונית לפגֵע; ושוב נצפה עיסא מיד לאחר האירוע, בקרבת המכונית, כשהוא פצוע פציעה חדשה, מחמתה, כמסתבר לכאורה, של תאונת הדרכים שהתרחשה. לכך מצטרפות כאמור ראיות

לכאוריות נוספות, אשר הן בבחינת 'מכה בפטיש': שיחות הטלפון שהתנהלו דקות קודם האירוע בין שלושת הנאשמים; זיהוי התרמילים שנמצאו במכונית עם האקדח שנקשר לעיסא בעבר; הימצאות דנ"א של עיסא במכונית עצמה, ועל גבי מסיכת הסקי; ועל כולנה – הודעת המדובב על הדברים שסיפר לו סאדר. משקלן ומהימנותן של הראיות, עוד ידרשו לעמוד במבחן; אך בשלב זה, די בהן כדי להוביל "למסקנה ברורה בדבר סיכוי סביר להרשעה" (על אודות הרשעה בהתבסס על ראיות נסיבתיות, הן במקורות היהדות, הן בדין הישראלי, פרשׂתי יריעה רחבה בפסק דיני בע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף , פסקאות 125-95 (21.1.2015)).

11.

כאמור, בכך לא נסתיימה המלאכה; עלינו לתת את הדעת עתה על גרסת החפות של עיסא, ולבחון האם ניתן במסגרתה "הסבר חלופי הגיוני, שעשוי להתקבל בסופו של ההליך הפלילי" . עיסא טוען כי בחלון הזמנים הקצר, שבין ההתכנסות בביתו של עומר לבין קרות התאונה, מיהר לשוב לעבודה, נפצע, ומשם הגיע עצמאית אל זירת התאונה. לטענתו, גרסה זו "לא בלתי מתקבלת על הדעת" . דא עקא, מבלי לטעת מסמרות, ובזהירות הנדרשת בשלב זה, אומר אך זאת: לא שוכנעתי כי יש בכוחה של גרסת החפות להטות את הכף בהקשר הנדון. אין לשלול, בשלב זה, את האפשרות שהנטען מפיו של עיסא, אכן התרחש במציאות, אך ההסתברות לכך על פני הדברים נמוכה למדי. גרסתו 'דוחסת' אירועים רבים, בתוך סד-זמנים צפוף במיוחד, וטוענת לקיומה של שרשרת צירופי-מקרים. מהימנותה תיבחן בבוא העת בתיק העיקרי, שם יהיה לו לעיסא יומו להעלותה על מנת שתיבחן כדבעי, אך כבר בשלב זה ניכרים בה קשיים. כך למשל, במסגרת חקירתו הראשונית של עיסא, טען בתוקף, כי שהה באתר הבניה שבו הוא עובד, החל מן השעה 06:30 בבוקר, ועד לרגע בו שמע על התאונה. רק בהמשך, לאחר שנחשף לסרטון המתעד את הימצאותו בביתו של עומר קודם לאירוע הירי, נצמד עיסא לגרסתו הנוכחית. גם אם נתעלם מאותה 'התפתחות' שחלה בגרסתו, הרי שהגרסה כשלעצמה אינה חפה מקשיים. עיסא טוען, כי יחד עמו שהה באתר הבנייה רק אחיו מוחמד, וכי הוא הגיע למקום התאונה באמצעות מכוניתו של אחיו. אלא שמוחמד טען בחקירתו, כי בבוקר האירוע, הסיע את עיסא לאתר הבניה יחד עם שני פועלים נוספים, וכי הוא עצמו לא נכח באתר – ולא השאיר את מכוניתו, או כל מכונית אחרת לשימושו של עיסא. כמו כן, בהודעת הרופא שטיפל בפצעיו של עיסא, נאמר, כי נמסר לו מפיו של עיסא כי נפצע "מגדר הבית" , ולא במסגרת עבודתו באתר הבנייה. כל אלה, מציבים קושי ניכר לאמץ את גרסתו האלטרנטיבית של עיסא. המסקנה המתחייבת היא, כי נגד עיסא קיימות 'ראיות לכאורה' להוכחת אשמתו, וכי על פני הדברים לא ניכר בהן כרסום משמעותי.

12.

כזכור, אין חולק על קיומה של עילה למעצר. ברם, קיומן של ראיות לכאורה, כמו גם עילה למעצר, עדיין לא מחייב מעצר עד תום ההליכים. מצדי אינני נוקט עמדה אם חלופה תסכון, אם לאו. עניין זה מן הראוי שיתברר לאחר שיוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר.

13.

אשר על כן, הערר מתקבל בזאת. החלטת בית המשפט המחוזי על שחרור בתנאים – מבוטלת. שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר לגבי עיסא, וזאת עד יום 10.3.2022. לכשיוגש התסקיר, ישלים בית המשפט המחוזי את הדיון בבקשת העוררת להורות על הארכת המעצר עד תום ההליכים, ויחליט כחוכמתו. עד למתן החלטת בית המשפט המחוזי, יהיה עיסא נתון במעצר.