בש"פ 1275/07 פלוני נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' עדיאל) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

העורר הינו שייח' המשמש כאימאם בכפר ליד ירושלים. כמנהיג רוחני נהג העורר גם להעביר שעורי דת לילדים בכפר. נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות של מעשים מגונים, וכן עבירות של מעשה מגונה בכוח בקטין, מעשה סדום בקטין, ריבוי נישואין ושבוש מהלכי משפט.

על פי הנטען באישום הראשון, במועד מסויים בשנת 2004, הציע העורר למתלונן, יליד 1986, הסעה באוטובוס בו נהג. בדרך עצר העורר ליד מוסך סגור בתואנה של תקר בגלגל, החל לשוחח עם המתלונן בענייני מין ונגע בירכו של המתלונן סמוך לאבר מינו. המתלונן ביקש לצאת מהאוטובוס, אך העורר שם ידו על ירכו והציע לו תשלום כסף בתמורה להסכמתו לקיים עמו יחסי מין. המתלונן ירק על העורר, סטר לו בפניו, אמר שאינו מעוניין בכספו, ובעט בעורר בחזה, לאחר שזה הפילו על כסא. לאחר מכן נמלט המתלונן מהמקום; על פי הנטען באישום השני הציע העורר למתלוננת ולאמה לפתור את בעיותיה של המתלוננת בקשר לגרוש שלה. לצורך זה, על בסיס תאום מוקדם, הגיע העורר לביתה באחד מימי הרמדאן בשעות הערב, ביקש רשות מהוריה

של המתלוננת, להיכנס עמה ביחידות לחדרה, סגר הדלת ותוך הבטחות שהוא מטפל בה כדי שתפסיק לפחד, נגע בגבה, בחזה ובבטנה מתחת לחולצתה. בהמשך, תוך שהוא מבהיר שמדובר בטיפול, הכניס העורר את ידו מתחת למכנסיה מעל התחתונים. המתלוננת בעטה בעורר וכשבקשה לסטור לו חיבק אותה העורר בכוח מספר דקות ואמר לה לשבת ולא לספר מה שקרה, בהבטיחו שמעתה תישן ללא פחדים. העורר ביקש לאחר מכן שאמה של המתלוננת תכנס אתו לחדר ומשסירבה, הורה לה בעלה לעשות כן. כשנכנסה לחדר העורר דחף אותה למיטה, ניסה לשכב עליה וביקש להיפגש עמה ביחידות; באישום השלישי מואשם העורר בביצוע מעשה סדום בקטין יליד 1991. על פי הנטען, דרש העורר מהקטין למצוץ את אבר מינו וכאשר הקטין סרב, תפס את ראשו בשערותיו, הורידו בכוח והחדיר אבר מינו לפיו. הקטין בכה וניסה להיחלץ, אך ללא הצלחה. העורר נגע באיבר מינו ונשכב מעליו. באקראי האירוע נפסק עם הגעתם למקום של מספר צעירים שחילצו את המתלונן; באישום הרביעי נטען, כי במספר הזדמנויות ביצע העורר מעשי סדום ומעשים מגונים בקטין בכך שהחדיר את אבר מינו לפיו של מתלונן יליד 1991 הסובל ממוגבלות. העורר הורה לו "למצוץ" את איבר מינו, מישש את גופו של המתלונן, נגע באבר מינו, נשכב מעליו ואונן בפניו. בחלק מהמקרים הגיע לפורקן מיני מול הקטין ובפיו. העורר הורה לקטין לא לספר לאיש על מעשיו ואמר לו כי יש בתוכו "שטן" ולכן עליו לעשות כדבריו; באישום החמישי נטען כי העורר, בעודו נשוי כדין, נישא לאישה אחרת; באישום השישי יוחסו לעורר מעשים של שיבוש מהלכי משפט בכך שצעק לעבר קרובי משפחתו שהגיעו לבית המשפט את שמותיהם של כמה מתלוננים נגדו, הסביר להם היכן הם גרים וביקש "שיטפלו בהם".

2.

יחד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע שקיימות ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים לעורר בעדויות המתלוננים להן מצא ראיות סיוע. עוד צוין, כי המשיב לא כפר בקשר עם חלק מהמתלוננים, אף שגרס כי אן מדובר בקשר מיני. בית משפט מצא שקיימת מסוכנות לשלום הציבור הנלמדת מחומרת המעשים והחשש ששחרורו של העורר יביא לפגיעות מיניות נוספות בילדים ובנשים, כמו גם חשש לשיבוש הליכי משפט, כעולה מן הראיות בתיק החקירה. עם זאת ציין בית המשפט, כי לאחר שהמתלוננים יעידו יהיה מקום לשקול חלופת מעצר. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.

העורר מבקש לשחררו לחלופת מעצר במקום מרוחק מכפרו, שם בוצעו המעשים המיוחסים לו. לדבריו, אם יורחק מאזור ירושלים לחלופה הולמת, במקום בו אין ילדים ובתוספת פיקוח אלקטרוני, יושג איזון ראוי. העורר אינו מקל ראש בעבירות המיוחסות לו, אך מדגיש כי הוא כופר במעשים וטוען כי מדובר בכפר קטן וסביר כי על המתלוננים הופעלו לחצים. הוא מבקש איפוא לבחון באמצעות תסקיר שירות המבחן את שחרורו לחלופת מעצר.

4.

המדינה טוענת שיש לדחות הערר. לדברי באת כוחה, מדובר במנהיג דת רוחני בעל מעמד. היא מבהירה כי אחד המתלוננים אזר אומץ, סיפר את סיפורו, והמתלוננים האחרים הושפעו וסיפרו בעקבותיו את סיפורם וכך נולד כתב האישום. היא מדגישה כי העבירות קשות ומסוכנות – ניצול מיני של קטינים,

אחד מהם לוקה בנפשו, וכן ניצול מצוקתן של אם ובת שביקשו טיפול. כן היא מדגישה, כי לאחר שהמתלוננים מסרו הודעות במשטרה הם שבו למשטרה ומסרה שמופעלים נגדם לחצים והם חוששים ממשפחתו של העורר, שלה כוח רב בכפר.

5.

ההכרעה בערר מחייבת איזון בין שיקולים נוגדים. מחד גיסא קיימת מסוכנותו של העורר שאינה מוטלת בספק. מאידך גיסא מוטלת החובה לשקול שחרור לחלופת מעצר.

המעשים נשוא כתב האישום מצביעים על מעשים מיניים בלתי נשלטים בעיקר כלפי קטינים, לעתים בליווי שימוש בכוח, לכאורה תוך ניצול מעמדו של העורר והשפעתו כמנהיג דתי. ריבוי המעשים, ניצול הקרבנות המזדמנים בדרכו, פיתוי הקטינים והנשים בדרכים שונות בהכירו את מצוקותיהם את פחדם, ההתעלמות מאי הסכמתם וסירובם, מצביעים כולם על מסוכנותו הבלתי נשלטת של העורר ומעלים חשש שאם ישוחרר ישוב ויפגע בקרבנות נוספים. לכך יש להוסיף את החשש להשפעה על העדים, קורבנות העבירה, הנלמד מהמעשים המיוחסים לעורר באישום השישי, מדברי המתלוננים ומן החשש הטבוע בעברות עצמן. בנוסף, שחרורו של העורר לחלופת למעצר עלול להפעיל לחץ נפשי כבד על המתלוננים ולהקשות עליהם למסור עדותם בהליכים התלויים ועומדים (ראו: בש"פ 4523/04 גוטביליק נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(2) 2440 (2004)).

לאור האמור, ועם כל ההבנה לקשיי המעצר בכלל ולאדם בגילו ובמעמדו של העורר בפרט, איני סבורה כי ניתן להפיג החשש מפני המסוכנות ומפני שבוש הליכי משפט על דרך של חלופת מעצר. לא שוכנעתי כי חלופת מעצר תאיין המסוכנות העולה מן המעשים הנטענים ומשכך אין גם מקום לבקש תסקיר.

הערר נדחה.