בש"פ 1278/19 ליודמילה דנילוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נ' סילמן ) מיום 12.2.2019 במ"ת 20338-02-19, במסגרתה הורה על שחרור העוררת למעצר בית בבית אחותה בפיקוח שתי אחיותיה.

1.

נגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה ולחברתה חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בחסרת ישע בהיותן מטפלות במוסד לטיפול בחולים במחלות כרוניות ופגועי נפש. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העוררת עד תום הליכי המשפט נגדה. בדיון שהתקיים ביום 12.2.2019 בבקשה האמורה, המועמדות שהוצעו על ידי העוררת לפקח על תנאי שחרורה נשאלו שאלות, ובתום הדיון החליט בית המשפט לשחרר את העוררת למעצר בית בליווי ערבויות מתאימות. ברם, לטענת העוררת, לא היה מקום להגביל את חירותה באופן כה קיצוני ודי היה להורות על הרחקתה מהמטופלת וממקום האירוע. המסוכנות הנשקפת ממנה הינה בעוצמה נמוכה. אין לה עבר פלילי ומדובר באירוע חד-פעמי. לא היה בכוונתה לפגוע במטופלת. אין גם חשש כי תשבש את הליכי המשפט. העוררת הוסיפה כי מעצר הבית מטיל עליה מעמסה כלכלית קשה בהיות בעלה נכה שאינו מתפרנס אלא מקצבת נכות.

2.

מנגד, המשיבה התנגדה להגמשה נוספת בתנאי השחרור של העוררת. לטענתה, החלטת בית המשפט מידתית וסבירה. המעשים המיוחסים לעוררת מצביעים על מסוכנות רבה הנשקפת ממנה ואף על אכזריותה. למטופלת נגרם שבר בכתף. כמו כן, רק לפני מספר ימים התקיימה ישיבת הקראת כתב האישום בבית המשפט המחוזי, והמשפט כולו אינו אמור להיערך זמן רב. אם ציפייה זו לא תתממש, בחלוף זמן, תוכל העוררת לעתור לעיון חוזר בתנאי שחרורה.

3.

על פניו, לעת הזאת, מצא בית המשפט המחוזי איזון נאות בין הצורך לאיין את מסוכנותה של העוררת לבין הפגיעה בחירותה. העוררת לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ולא על קיומה של עילת מעצר. המעשים המיוחסים לעוררת חמורים ביותר, וצדק בית המשפט באומרו כי למרבה הצער, בעת האחרונה התרבו המקרים בהם עולות טענות דומות וממצאים דומים למתואר בכתב האישום במקרה זה.

בשים לב לאמור, הערר נדחה.