בש"פ 128/07 יורם בן אברהם שמיר נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית-משפט השלום בבאר-שבע יוחסו לעורר, איש צבא בדימוס, עבירות של תקיפת בת זוג, תקיפת קטין, תקיפה, היזק במזיד ואיומים, אותן ביצע על-פי הנטען כלפי בני משפחתו – רעיתו וילדיו הקטינים. עובדותיו של כתב האישום מציירות תמונה קשה של אלימות מתמשכת שהפעיל העורר, אבי המשפחה, כלפי בני הבית לאורך שנים, ובכלל זה מכות נמרצות שהכה אותם בידיו ובאמצעים אחרים, חפצים שהטיח בהם, ואווירה של פחד ואימה שהשליט סביבו, בגדרה הושמעו לא אחת איומים על חייהם. ביצועם של מעשים קשים אלה נמשך עד לאחרונה ממש, בטרם נעצר העותר והורחק מן הבית.

2.

בתאריך 1.12.06 הורה בית-משפט השלום על שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים מגבילים, בו ישהה עד תום ההליכים בענינו. על החלטה זו עררה המשיבה בפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, ועררה התקבל. נקבע, כי נוכח מסוכנותו הרבה של העורר למשפחתו ובחירתו באלימות כדרך חיים, אין מקום להורות אלא על החזקתו במעצר מלא עד סיום משפטו. בית-משפט קמא לא ייחס חשיבות יתרה למכתבים אוהדים, ששיגרו בני המשפחה אל העורר בעת שהותו בתא המעצר, וקבע כי אלו נבעו מפחדם המתמשך מן העותר יותר מששיקפו בכנות את שנכתב בהם. עוד עמד בית-המשפט המחוזי על עברו הבעיתי של העורר, אשר גרם, בעקבות הימורים בהם נטל חלק, לאובדן דירת המגורים של המשפחה.

3.

כעת מונח בפני ערר על החלטתו זו של בית-המשפט המחוזי, ואודה כי גם לאחר שעיינתי בו ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים על-פה, כבדה עלי ההכרעה. אם לסופם של דברים החלטתי להתערב בקביעתה של ערכאה קמא, לא עשיתי זאת אלא בשל התקווה, כי לא נסתם הגולל על סיכוייו של העורר לשקם את עצמו ואת משפחתו.

בענין זה מייחס אני משקל רב לדבריהם של בני המשפחה, כפי שמשתקפים הם ועולים גם מן המכתבים המצורפים לערר, כי נכונים הם לאפשר לעורר הזדמנות נוספת, וזאת כדי "שיהיה לנו אבא כמו בימים הטובים". נתתי דעתי גם לאמור בתסקירו של שירות המבחן, כפי שהונח בפניהן של ערכאות קמא, ממנו עולה אמנם כי מסוכנותו של העורר היא רבה, אך מצוין כי ניכר בו, בעורר, ביטוי ראשוני לנכונות ליטול אחריות למצבו ולערוך שינוי בחייו.

4.

אדגיש, כי אין צורך להכביר מלים על חומרתם של האישומים התלויים לחובת העורר, ואלה יבוררו בוודאי עד תומם, בהליך המתנהל בענינו. אולם, אם ניתן למצות את הסיכוי לשיקומו של התא המשפחתי – בד בבד עם מיצוי הדין עם העורר, ככל שיימצא אשם בדינו, וההבטחה כי עד לסיום המשפט הוא לא ישוב ויהווה איום לבני משפחתו – כי אז סבורני כי יש לאפשר את הדבר.

5.

על-פי חלופת המעצר שנקבעה בבית-משפט השלום, נדרש המבקש לשהות כל העת בראש העין, הרחק מבית המשפחה בבאר שבע, בביתם של הערֵבים אותם הציע, ומהם התרשמה הערכאה הראשונה בחיוב, למעט לצורך יציאה להתאווררות יומית בת שעה, להתייצבות לדיונים במשפטו, לקבלת טיפול רפואי ולמפגש עם אנשי שירות המבחן ועם בא כוחו, שכל אחד מאלה מותנה בליוויו הצמוד על ידי אחד הערבים. עוד נדרש העורר לחתום על ערבות אישית בסך 50,000 שקלים, להפקיד פקדון כספי בסך 5,000 ש"ח בקופת בית-המשפט ולהעמיד ערובות נוספות מאת שני צדדים שלישיים, בסך של 40,000 ש"ח כל אחת. עוד נקבע, כי העורר יעמוד בפיקוח שירות המבחן במשך ששה חודשים, וישתתף בכל תוכנית טיפולית שתוצע לו. בנוסף על אלה, בדיון שהתקיים בפני הציע בא-כוח העורר, עורך-הדין י' גסר, כי ייעשה שימוש באיזוק אלקטרוני כדי להבטיח כי שולחו לא יסתלק ממעצר הבית וישוב ויסכן את בני המשפחה.

6.

סבורני, כי אמצעים אלה ראויים הם, והם עשויים להבטיח את שלום הציבור בכלל, ושלומם של המתלוננים בפרט, מפני מסוכנותו של העורר. על יסוד כך אני מורה על שחרורו של העורר למעצר בית בכפוף לתנאים אותם קבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום י' בכסלו התשס"ז (1.12.2006), ויתווספו להם התנאים הבאים:

א.

לעורר יוצמד איזוק אלקטרוני.

ב.

יוצא צו לעיכוב יציאתו של העורר מהארץ, ואם בידו דרכון, הוא יופקד בבית-משפט השלום או בידי היחידה החוקרת.

ג.

נאסר על העורר ליצור קשר, ישיר או עקיף, עם מי מעדי התביעה ובפרט עם רעיתו וילדיו.

לא יקיים העורר תנאי מתנאים אלה – לא ישוחרר העורר ממעצרו, ואם יפר איזה מבין התנאים, כי אז הוא ישוב וייעצר לאלתר.