בש"פ 1282/02 מדינת ישראל נ. גיאורגי גיאורגדזה

לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים. כנגד המשיבים, אב ובנו, הוגש כתב אישום בו הואשמו השניים בעבירת הריגה. על פי הנטען בכתב האישום, הרקע לביצוע העבירה הוא קטטה שהתפתחה בין המשיב 1 (להלן: האב) ובין המנוח - אברהם דדון. במהלך הויכוח בין השניים שבר המנוח בקבוק, תקף את האב ופצע אותו בבטנו, והאב מצדו פצע את המנוח באולר שהיה ברשותו. האב נמלט מן המקום אל עבר הבניין בו מתגורר בנו - המשיב 2 - (להלן: הבן) וצעק לו לעזרה. הבן שמע את צעקותיו של אביו וירד מדירתו כשהוא מצויד בדוקרן מאולתר. הוא הגיע למקום בו היו אביו והמנוח ותקף את המנוח באמצעות הדוקרן. לאחר מכן תפס האב את המנוח מאחור והמשיב דקר את המנוח באמצעות הדוקרן מספר דקירות שאחת מהן פגעה בלבו של המנוח וגרמה למותו.

בית המשפט המחוזי (השופטת ח' סלוטקי) הורה על מעצרו של האב עד לתום ההליכים, אך הורה על שחרורו של הבן למעצר בית מלא. בית משפט זה (השופטת מ' נאור) קיבלה את הערר שהגישה המדינה על ההחלטה לשחרר את הבן למעצר בית, והורתה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים, וכי הטעם למעצר הוא במסוכנות הרבה שנשקפה משני המשיבים בשל אופי העבירה ונסיבותיה ובשל עברם הפלילי. בערר אף ציין בית משפט זה, כי קיים חשש ששחרורו של הבן למעצר בית עלול לגרום לכך שאחת מעדות התביעה תחשוש להעיד.

עתה חלפו תשעה חודשים בהם נתונים המשיבים במעצר. פרשת התביעה עומדת על סף סיום משנותר עד תביעה אחד בלבד - פרופ' היס. נקבעו שני מועדים קרובים לשמיעת העד האחרון מטעם התביעה ולשמיעת עדי ההגנה – 21.2.02 ו- 7.3.02. בנסיבות אלה מבקשת המדינה הארכת מעצר נוספת ל- 90 ימים, והיא מנמקת בקשה זו במסוכנותם של המשיבים - מסוכנות אשר נלמדת מן העבירה החמורה המיוחסת להם ומנסיבות ביצוע העבירה המעידות על העדר מעצורים מצדם, ובהתחשב בעברם הפלילי של השניים הכולל עבירות אלימות.

בדיון שהתקיים בפניי, טענו באי-כוח המשיבים, כי משהסתיימה למעשה פרשת התביעה נעלם החשש להשפעה על עדים, שהיה אחד הנימוקים המרכזיים, לטענתם, לבקשה למעצר עד תום ההליכים. עוד טענו הם כי נוכח חלוף הזמן, והתנהגותם התקינה של המשיבים פחתה המסוכנות שלהם וניתן לשקול שחרורם לחלופת מעצר. בא-כוח ו של המשיב 2 אף טען כי לאחר שמיעת מרבית פרשת התביעה מתברר כי חל כרסום בראיות כנגד מרשו. באת-כוח המדינה, טענה כי לא חל כרסום ממשי בראיות, והבהירה כי העדה המרכזית שהעידה כנגד המשיבים חששה מאוד מפניהם עד כי בית המשפט החליט שעדותה תינתן מאחורי פרגוד.

בחנתי את הטענות שהעלו הסניגורים, אך לא ראיתי שיש בהן כדי להצדיק שחרורם של המשיבים בתנאי חלופה, בשלב זה של ההליכים. סוג העבירה ונסיבותיה מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים. לכך נוספות ההרשעות הקודמות של האב והרשעה אחת של הבן, אף היא בעבירת אלימות. נראה לכאורה מהעבירה ומחששם של העדים מפני המשיבים – כאותה עדה שהעידה מאחורי פרגוד – שאימת המשיבים ומסוכנותם טרם חלפה. ההליך נמצא בשלב מתקדם למדי, וקיים סיכוי ממשי כי יסתיים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת. משכך הדבר, ומשנראה כי אין בסיס לטענה שחל כרסום ממשי בראיות נגד המשיבים, אני רואה להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את המעצר לתקופה נוספת.

אשר על כן, מעצרם של המשיבים יוארך למשך 90 ימים החל מיום 17.2.02 או עד למתן פסק דין בעניינם, הכל לפי המוקדם.