בש"פ 1286/02 עטרי אלדד נ. מדינת ישראל

1.העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו והואשם בארבעה אישומים, שעיקרם קשירת קשר לביצוע עוון, קבלת דבר במרמה וגניבה. העורר ועמו אדם נוסף, התחזו לשוטרים ובדרכי מרמה פנו בהזדמנויות שונות לעובדים זרים בהיותם ברחוב, ערכו כביכול חיפוש על גופם וגנבו מהם סכומי כסף נכבדים. עם העמדתם לדין, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) בהחלטות נפרדות, על מעצרם של השניים עד תום ההליכים. בהחלטה על מעצרו של העורר ציין בית המשפט כי שותפו של העורר הוא העבריין העיקרי הדומיננטי, שגם ביצע את המעשים הפיסיים, בעוד העורר פסיבי. עם זאת הוסיף, כי העורר היה שותף מלא למעשים, וכי מעשיו מעידים על מסוכנותו. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

בפתח הדיון בערר, הודיעוני הצדדים, כי חל שינוי במצבו המשפטי של העורר מאז החלטת המעצר. העורר הודה בכתב אישום מתוקן ובשניים מהאישומים הפך למסייע בלבד. עתה, נדחה הדיון בעניינו לצורך גזירת הדין, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן. בא-כוחו של העורר טען, כי עתה משנטל מרשו אחריות למעשים, ונקבע גם על פי כתב האישום המתוקן, כי חלקו בביצוע העבירות הוא קטן יותר מזה של שותפו, ניתן להסתפק בחלופת מעצר למשך התקופה שעד למתן גזר הדין. מנגד, בא-כוח המדינה, עו"ד כרמל, טען כי שינוי הנסיבות מצדיק השארתו של העורר במעצר. טעמיו של בא-כוח המדינה הם כבדי משקל וכדרכו הביאם בפניי בטיעון בעל כוח שכנוע רב. לשיטתו, בדרך כלל, משהוסרה חזקת החפות שהיתה קודם על אחת מכפות המאזניים ולפנינו אדם שהורשע בדין, מתערער האיזון באופן שהכף נוטה לכך שחזקת המסוכנות היא המכרעת. מטעם זה, לטענתו, הן על דרך הכלל והן בעניינו של העורר, אין להסתפק בשחרור בתנאי חלופה.

2.שקלתי את טענות הצדדים ואת נסיבות עניינו של העורר ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. נכונה טענתו העיקרית של בא-כוח המדינה כי לאחר הרשעה יש מקום להפעיל מחדש את מערכת השיקולים למעצר כשהיא מותאמת למציאות המשפטית החדשה המתחייבת מההרשעה. אולם, שקילה מחודשת זו של הנסיבות לא בהכרח תביא לתוצאה לפיה אין עוד חלופה מתאימה למעצר. אין חולק כי גם לאחר ההרשעה במסגרת הדיון בבקשה לשחרור בערובה יש לשקול שיקולים הנוגעים למעצר ולתכליתו, ולא שיקולי ענישה. כך נקבע מפי השופט ברק עוד בב"ש 45/79 ויצמן נ. מדינת ישראל פ"ד לג(2) 673, אשר בא-כוח המדינה ביקש להסתמך על האמור בו. בשלב בו טרם נגזר העונש, השיקול המכריע הוא המסוכנות הנשקפת מהעבריין והאפשרות למנוע אותה שלא בדרך של מעצר.

אין להחלטת מעצר או שחרור בנסיבות של טרם מתן גזר דין כדי להשפיע על שיקולי הענישה שהם שיקולים מסוג אחר.

3.מן הכלל אל הפרט. העבירות בהן הורשע העורר הן חמורות ובזויות בעיקר בשל הניצול ומידת הפגיעה שיש בהן כלפי עובדים זרים הנתונים במצוקה ובחרדה בעת שהותם כאן. אולם ענין זה יישקל בבוא העת על ידי בית המשפט שיגזור את הדין. העורר הוא צעיר, יליד 1980, אף עברו הפלילי אינו משמעותי מבחינת המסוכנות. הוא הורשע בעבירה של איומים ואחזקת סכין שלא כדין, ונידון למאסר על תנאי של חמישה חודשים וכן הוגש נגדו כתב אישום תלוי ועומד בגין גניבת שעון. בא-כוח המדינה הצביע על כך שגזר הדין בגין העבירה בה הורשע הוטל על העורר ימים ספורים לפני ביצוע העבירות הנוכחיות, ולפיכך נראה כי מתייחס הוא בזלזול למצוות בית המשפט. אין ספק שעובדה זו היא נסיבה מחמירה, אך אין בה כדי להכריע את הכף לעניין מסוכנות העורר כיום. העבירות שבגינן נעצר העורר בוצעו במשך יומיים, כשהעורר נמצא עם מעבידו, שהוא, ככל הנראה, העבריין העיקרי ובעל הרשעות קודמות. משפחתו של העורר אמו ואחיו הבוגרים נחלצו כדי להשגיח עליו לאחר הבנת משמעות התדרדרותו החמורה. בנסיבות אלה, יש יסוד ממשי להניח כי ניתן להשיג את תכלית המעצר למשך התקופה שעד למתן גזר הדין בתנאים של חלופה.

4.לפיכך, ישוחרר העורר למעצר בית מלא בבית אחיו, מר טלאור עטרי, וזאת לאחר שיופקד סכום של 10,000 ש"ח במזומן בקופת בית המשפט וכן לאחר שהאח הנ"ל, וכן אחיו גיל, שהופיעו בפני היום, יחתמו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על ערבות בסך 20,000 ש"ח כל אחד, להבטחת תנאי השחרור ולהבטחת התייצבותו למשפטו. כן יתחייבו שני האחים להודיע למשטרה אם יפר העורר את תנאי מעצר הבית.

הערר מתקבל במובן זה שלאחר מילוי התנאים האמורים, ישוחרר העורר לבית אחיו.