בש"פ 1290/99 איגור דוידוב נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת ש' שטמר, בב"ש 2510/99, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 392/98 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

1.ביום 25.12.98 הוגש כנגד העורר (שהינו נאשם 2) וכנגד שניים נוספים כתב אישום, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע וחטיפה לשם חבלה או עבירת מין. על פי הנטען בכתב האישום, שלושת הנאשמים ואדם נוסף בשם גדזילמג גולבצוב (להלן: "גאדג'י") חטפו ממלון "עליה" בחיפה נערת ליווי בשם נטליה (להלן: "המתלוננת"), אשר הגיעה למקום, לפי הזמנתם, על מנת לעסוק בזנות. המתלוננת נלקחה, באמצעות הטעיה בדבר הגעת המשטרה, לרכבם של הנאשמים. במהלך הנסיעה נלקחו ממנה באיומים דרכונה ומפתחות דירתה, חרף התנגדותה. בהמשך הערב המתלוננת "נמכרה" לשני סרסורים בתחנת דלק בחדרה תמורת 6,000$. יצוין כי גאדג'י קיבל מעמד של עד מדינה בשל מעורבותו בתיק אחר.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של שלושת הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 1.3.99 החליט בית המשפט על מעצרו של הנאשם 1, לאוניד יזראלית. ביום 17.2.99 החליט בית המשפט, מפי השופטת ש' שטמר על מעצרם עד תום ההליכים של העורר ושל הנאשם השלישי בפרשה. בית המשפט בחן בפירוט את ראיות התביעה ומצא כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, המורכבת מן הראיות הבאות:

א.גאדג'י מסר שתי הודעות במשטרה, בהן סיפר כי הוא ונאשם 3 תכננו את חטיפתה של נערת הליווי מפני שסרסורה סרב לשלם להם דמי חסות. כמו כן סיפר גאדג'י כי בחטיפה השתתפו גם העורר ונאשם 1, כמתואר בכתב התביעה, ו"פאזיק", אחיו של נאשם 3.

ב.המתלוננת העידה בבית המשפט כי העורר חיכה לה בחדר במלון. לאחר שקיבל שיחת טלפון הודיע לה כי המשטרה עומדת לפשוט על המלון ועליהם לרדת למטה. העורר התיישב לידה במכונית, שמע כי אומרים לה שעומדים למכור אותה, החזיק לה את היד כדי לקחת ממנה בכוח את התיק ונסע איתה עד לתחנת הדלק בחדרה. המתלוננת זיהתה את העורר כמי שחטף אותה בצילום של תעודת הזהות של העורר במשטרה.

ג.הנאשם 1 סיפר בהודעתו כי המתין ברכבו ליד המלון, משם יצאו העורר, גאדג'י ובחורה, והוא התבקש להסיעם לכיוון תל-אביב, מבלי שידע כי מתבצעת חטיפה.

ד.פקיד הקבלה במלון זיהה את נאשם 3 כמי שישב בלובי המלון והתחזה לשוטר.

3.באי כוח הנאשמים טענו בבית המשפט קמא כי נערת הליווי הגיעה למלון במקרה וכי הנערה לא ניסתה לברוח ולא הראתה סימני התנגדות לחטיפתה שכן לא היה איכפת לה אצל מי היא עובדת. בית המשפט דחה טענות אלה בשלב זה וקבע כי עדותו של גאדג'י, הנתמכת בעדות המתלוננת, מקימה תשתית ראייתית לכאורה ואם ישנן גרסאות סותרות, אין בהן כדי לכרסם את התשתית הראייתית בשלב זה.

4.באשר לעילת מעצר, בית המשפט קמא נמנע מלקבוע כי התנהגות הנאשמים, ביניהם העורר, יוצרת "חזקת מסוכנות" בשל האלימות בה בוצעה החטיפה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנאשמים ביצעו מעשה אכזרי ואיום, שיש בו כדי להצביע על חוסר מעצורים בהתייחסות לבני אדם, ובכך טמונה סכנתם לציבור. לפיכך קמה עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. בית המשפט לא נתן אמון בנאשמים, ביניהם העורר, כי אם ישוחררו לא ימשיכו בפעילות עבריינית חמורה. גם חלופת מעצר, כמו הרחקתם מהעיר או "מעצר בית" לא ימלאו את ייעודו של המעצר. תמיכה נוספת למסוכנותם של הנאשמים, ביניהם העורר, מצא בית המשפט בכתב אישום אחר שהוגש כנגד העורר ונאשם נוסף לבית המשפט המחוזי בחיפה, ת.פ. 389/98. בכתב אישום אחרון זה מיוחסות לעורר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ועבירה של נשיאה והובלה של נשק בלא רשות על פי דין. ואמנם, נעצר העורר באישום זה עד תום ההליכים על פי החלטתה של השופטת ש' שטמר.

5.לפניי טען ב"כ העורר כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורה מספקת. לדבריו, גאדג'י הוא עד מדינה ולכן יש להתייחס לעדותו בזהירות ובספקנות. זאת ועוד, בעדותו של עד זה קיימות סתירות; כגון: גודל סכומי הכסף שקיבל עבור המתלוננת שמכר וכן זהותם של מתכנני החטיפה. יתר על כן, גם בעדותה של המתלוננת שנחטפה מצויות סתירות רבות. ב"כ העורר הוסיף והדגיש, כי העורר לא ידע על הקשר וכל פעילותו היתה תמימה. כך, על החטיפה נודע לו רק כשנכנס לרכב לאחר שירד מהמלון ובשלב זה לא יכול היה להתנגד. עוד טען ב"כ העורר כי אין מקום לקשר בין כתב האישום שהוגש כלפי העורר באירוע זה ובין כתב האישום האחר שעניינו פרשה אחרת. לטענתו, קישור מעין זה מביא לתוצאה הבלתי מתקבלת על הדעת שחלופת המעצר בכל אחד מן התיקים נשללת בשל קיומו של התיק האחר.

6.ב"כ המדינה טען בפניי כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום, והסתירות עליהן הצביע ב"כ העורר אינן ממוטטות את הראיות בשלב זה. עוד ציין, כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בעת שהיה אסיר ברשיון. כן טען, כי בית משפט רשאי להתייחס לאישום הנוסף התלוי ועומד כנגד העורר כפי שנהוג להתייחס לעבר פלילי.

7.לאחר שעיינתי בחומר הראיות על רקע טענות בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה המספקת למעצרו של העורר עד תום ההליכים. להודעתו של גאדג'י, עד המדינה, ישנו סיוע בהודעתו של פקיד המלון ובעדותה של המתלוננת במשטרה ובבית המשפט. מעדויות אלה מצטיירת תמונה המערבת, לכאורה, את העורר במעשה חמור ואכזרי של מכירת אישה, ויהא מקצועה אשר יהא, כחפץ עובר לסוחר. יצוין, כי בשלב זה אין אני נדרש להכריע בשאלת מהימנות העדויות. מעשים אלו נעשו, כך על פי כתב האישום, בשעה שהיה העורר אסיר ברשיון. התנהגות מעין זו מלמדת על מסוכנותו של העורר. כמו כן, לא ניתן להתעלם מקיומו של תיק פלילי נוסף בעבירות חמורות, של חבלה בכוונה מחמירה ושל נשיאה והובלת נשק שלא כדין, התלוי ועומד כנגד העורר. בנסיבות אלה אין אני מוצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

אי לכך, הערר נדחה.