בש"פ 1292/11 שמוליק אסרף נ. מדינת ישראל

1.

בשבעה מקרים בתקופה שבין המחצית הראשונה של שנת 2009 למחצית השנייה של 2010, נחשד העורר כמי שקשר קשר עם אחרים – ומימש את דבר הקשר – לשדוד כרטיסים אלקטרוניים, שהם ה"מוח" במכונות ממוחשבות של משחקי הימורים אשר הופעלו בדירות שונות. בנוסף לציוד האלקטרוני, חשוד העורר בארבעה מן המקרים בגניבתם של סכומי כסף במזומן, והכל תוך נקיטתה של אלימות מילולית ופיזית כלפי קורבנותיו.

2.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופט צ' קפאח ) הורה ביום 5.12.10 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי מצויות ראיות-לכאורה לאשמתו. תסקירו של שירות-המבחן, שהונח בפני בית-המשפט, המליץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, עקב קשייו להתמודד עם תסכולים הנובעים מנסיבות חייו, עברוֹ כצרכן סמים ואלכוהול וניסיונותיו לשים קץ לחייו. שירות-המבחן חיווה דעתו שאת אותה מסוכנות ניתן היה להפחית רק במסגרת סגורה כקהילה טיפולית, אלא שמאפייני התנהגותו של העורר לא יאפשרו את השתלבותו בה. נוכח חוות-דעת זו, בהתחשב בעברו הפלילי המכביד של העורר, והעובדה כי במשך תקופה ארוכה היה בחזקת נמלט עד שנעצר, לא נמצא יסוד לשחרורו.

3.

על החלטה זו של בית-המשפט המחוזי משיג בפני העורר, ובפיו מספר נימוקים. לדבריו, מעורבים נוספים במעשי השוד שוחררו ואחרים לא הועמדו כלל לדין. חשוב מכך, לא נמצאה תשתית איתנה לראיות שלחובת העורר, והכוונה בפרט לכך שעיקר הראיות במסדרי זיהוי בתמונות בהם נפלו פגמים מהותיים; עדי התביעה – שבגרסאותיהם נתגלעו סתירות של ממש – הם עצמם מפעילים עסקי הימורים ועניין להם בסילוק מתחרים מן השוק.

4.

על אף מאמציו של בא-כוחו המלומד של העורר, מתקשה טיעונו להתמודד עם העובדה הנזכרת בתשובתה של המדינה לערר זה, לאמור, תמונתו של העורר זוהתה, במסדרים נפרדים ובידי מתלוננים שאינם קשורים זה בזה, כמי שהיה מעורב במעשי השוד. לחובת העורר עומדת גם השיטה הדומה שאפיינה את מקרי השוד השונים, ובכולם התדפקו השודדים על דלתותיהן של דירות ההימורים, איימו על הנוכחים ומיהרו לפרק ממכונות המזל את הכרטיסים האלקטרוניים שאותם נטלו עמם, לעתים בליווי רכוש נוסף. דומה, אפוא, כי הניסיון להראות כי אין בסיס, ולו לכאורי, לראיות שנאספו לחובת העורר לא יצלח, ודין הטענות במישור זה להידחות.

5.

ברם, מעצר עד תום ההליכים נשען על שני נדבכים, שדיות הראיות היא רק אחד מביניהם. האדן השני שמכוחו תתאפשר שלילתה של חירות על-ידי החזקתו של נאשם מאחורי סורג-ובריח, הוא סכנה הנשקפת ממנו לסביבתו ולסיכוי למצות את ההליכים. במישור זה נודע משקל רב להמלצתו של שירות-המבחן, שמומחיותו מאפשרת לברר היבטים לבר-משפטיים, הכרוכים כמו לבלי הפרד בשאלת המסוכנות. מהתסקיר שהוגש לבית משפט קמא מצטיירת תמונה קשה. לעורר עבר פלילי מכביד בגינו אף נשא בעונשי מאסר, והוא עושה שימוש בחומרים פסיכואקטיביים מהם הוא עשוי להיגמל רק במסגרת טיפולית סגורה, אולם הוא נעדר יכולת להתמודד עם הדרישות התובעניות שמציב טיפול מסוג זה. בנסיבות אלו לא ראה שירות המבחן דרך להמליץ על שחרורו של העורר, ומכאן דעתי שלא נפלו פגם או שגיאה כלשהם בהחלטה נושא הערר.